שבת, 11 יולי 2020 18:49

היסטוריה כלכלית בישראל: ממשלות אף פעם לא עושות את "הצעד הנכון" ערב קטסטרופה

"הגל הראשון", "הגל השני" – ההיסטוריה מלמדת שהאסון הכלכלי לפנינו. צריך מזל.

ווינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה אמר: "אפשר לסמוך על האמריקאים שלבסוף יעשו את הדבר הנכון, אבל לא לפני שינסו כל דבר אחר".

אני לא מכיר שום מקרה בו ממשלה בישראל (והמומחים שמשרתים אותה) "עשתה את הדבר הנכון" לפני שניסתה כל דבר אחר. זה אמור לגבי כל תחום שבו נוצר "מצב קטסטרופלי". הם לא הפסיקו את הוויסות במחירי מניות הבנקים [שגרר את קריסת מערכת הבנקאות בישראל]. הם לא גייסו מילואים לפני מלחמת יום כיפור. הם לא הפסיקו את כניסת "מהגרי עבודה" דרך הגבול עם מצרים. הם לא התחילו במבצע "חומת מגן" בשטחי יו"ש לפני שמאות ישראלים נרצחו בפיגועים של מחבלים משטחי יו"ש.

דוגמה אחרת היא תקופת "הניוד המנוהל של שער החליפין" [בנק ישראל קבע את שערי מטבע החוץ]. למעשה היה מדובר בפיחות ממושך של שער החליפין בתקופה של אינפלציה שבשיאה הגיעה לעשרות אחוזים בחודש (מאות אחוזים בשנה). הסחרור הזה נמשך בגלל הסכם תוספת היוקר. פיחות המטבע הביא לעליית מחירים. זה הביא לעלייה נומינלית בשכר ושוב פיחות של המטבע. הממשלה דאז לא הייתה מוכנה לנקוט בצעד "חד פעמי" שיגרום למיתון במקביל לביטול הסכם תוספת היוקר. כך זה נמשך עד ששיעור האינפלציה הגיע לכ-30 אחוזים בחודש והיה ברור שהמשך התהליך הזה יביא לשיתוק הפעילות הכלכלית.

2560

כיום הממשלה (והמומחים שלה) מקיימת "סגר מנוהל" (במקום סגר כללי). לא צריך להיות מומחה לבריאות הציבור שמקשקש מדי יום בערוצי הטלוויזיה, כדי לדעת שבמצב הנוכחי שהגענו אליו, "סגר מנוהל" יסתיים בסגר כללי כאשר ממילא הפעילות הכלכלית תשותק כשהציבור (לפחות חלק גדול ממנו) יחליט "להסתגר" (לא לשלוח ילדים למוסדות חינוך, לא לצאת לקניות, לא לצאת לנפוש ועוד). כמו הפיחות המנוהל כך הסגר המנוהל נועדו "להרוויח זמן" לממשלה לפני שתאלץ "לעשות את הדבר הנכון". שיהיה בהצלחה.

הגל השני פחות חמור מהגל הראשון - באמת !?

כתבים מדווחים לציבור (את מה שמזינים אותם) הרבו לציין שמספר החולים המונשמים היה "נמוך". למשל בתקופה 9 ביוני עד סוף יוני היו כ-24 חולים. אז התחילה עלייה במספר החולים המונשמים. עם מספר כזה נמוך של חולים מונשמים, מדוע מספר הנפטרים בחודש שבין 9 ביוני ל- 8 ביולי היה 45. כל מונשם מת פעמיים? מדוע אין מדווחים על שיעור הנפטרים כעת מבין החולים המונשמים?

סביר להניח "שהירידה" במספר החולים המונשמים (עד כה) נגרמה בגלל שמתחילים להנשים חולים רק כאשר ממילא יש סיכוי גבוה שלא ישרדו את המחלה. לא רק זאת אלא שהמונשמים שוהים פחות זמן בבתי חולים כיוון שהם נפטרים מהר יותר.

יש הסבר אחר?

עוד יש לציין כי מספר המאושפזים בבתי חולים קטן משמעותית ביחס למספר החולים המאומתים. מדוע? כיוון שיש יותר חולים "קלים"? או ששינו את "תנאי הקבלה" לבתי חולים. כלומר, שולחים חולים "הביתה" ואומרים להם לבוא לבית חולים רק כאשר הם "ממש חולים". והם באים. מדוע? כיוון שבזמן שהם שוהים כחולים "קלים" בבית, חלק מהם הופכים לחולים שמוכנים לקבלם בבתי חולים. לכן מספר החולים המאושפזים בבתי חולים מתחיל לעלות "בקצב מדאיג". (נעיר פה, שבגלל שיקולים כלכליים, בתי חולים מעדיפים שחולים ישהו יותר זמן בבית כדי שלא יצטרכו "לפנות מקום" עבורם).

ככל שיותר חולים מאומתים שוהים בבית (ולא בבית חולים או במלונית) הם מדביקים יותר אנשים בסביבה שלהם. כלומר, זהו תהליך שמתבדר כלפי מעלה ונראה שאנו כבר נמצאים בעיצומו. מכאן הצורך ב"סגר מנוהל" וחוזר חלילה. אלא אם יקרה נס, פשוטו כמשמעו, "הסגר המנוהל" יהפוך בזבנג לסגר-סגר. לזה תהיינה השלכות כלכליות.

ניפוץ המודל הכלכלי

מה יקרה לתזרים המזומנים של גופים פנסיונים וחיסכון לטווח ארוך? מה יקרה לתשלומי פירעון משכנתאות? מה יקרה להסכמי אשראי למימון קניית רכב ואפילו קניית טלפונים חכמים [שנרכשו בתשלומים]? מדובר בהסכמי אשראי לטווח ארוך.

לא צריך להתפלא שבנק ישראל מתחיל לקנות אג"ח של חברות. תזרים מזומנים שלילי של גופי חיסכון [אלה שנותנים לנו הלוואות] עלול להפוך אותם למוכרים של נכסים פיננסיים. אנשים שלא מקבלים משכורת לא יכולים לשלם עבור "אחזקת רכב" [או ליסינג]. ועוד.

הבלגן ילך ויחריף ככל שהממשלה תאריך את הזמן שבו היא מעדיפה "סגר מנוהל" כדי לא "לפגוע בכלכלה". היינו "בסרט הזה". אולי יקרה נס והפעם יהיה לו סוף טוב.

"המודל הכלכלי" הנוכחי בישראל (ובמדינות המערב") מבוסס על הכנסות נמוכות יחסית לחלק גדול של המועסקים, ומימון צריכה על ידם באמצעות אשראי לטווח קצר וארוך.

אשראי שנפרע לאורך זמן מההכנסות שלהם. ההנחה של המתווכים הפיננסיים [בנקים לדוגמה] היא שאין סיכון באשראי כזה כיוון שהוא ניתן לציבור גדול ומהווה שיעור סביר מכלל ההכנסות שלהם.

מהי ההנחה הסמויה-גלויה במודל זה? שלא יכולה להיות ירידה גדולה במספר המועסקים במשק. לכן הם יכולים לממן חלק משמעותי מהצריכה שלהם על ידי אשראי.

נזכיר פה כי בשנים שלפני שנת 2008 – הצדיקו בארה"ב מתן משכנתאות לקניית בתים ללא התייחסות להכנסה השוטפת של הלווים בהנחה שמחירי בתים "אינם יורדים". לא ישלמו? ניקח להם את הבית ונמכור אותו (נגלגל את המשכנתא ללווה אחר).

זה מה שקורה כאשר מודל כלכלי מבוסס על הנחה "שלא יכול לקרות". שיהיה בהצלחה בפעם זו.

דר' שמואל גולדמן
מנהל קרן נאמנות "למשקיע"

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב שבת, 11 יולי 2020 19:08
תגובות  
+3 #1 תכנון מרכזי לא עובדשחרורון 2020-07-11 19:58
תכנון מרכזי במצב אסון מחמיר את האסון. הממשלה צריך להפסיק לעזור. עזרה ממשלתית אמיתית היא צמצום הממשלה והמעורבות שלה.
למשל
הקטנת מספר השרים ל5, סגירת בית הנשיא, הורדת מס הכנסה,
והכי חשוב, להניח לאנשים להחליט האם להשאר בבית או לצאת
לעבוד. הסיכוי למות מקורונה אם אתה בריא הוא בערך 0.2%
ציטוט
+3 #2 להפסיק לנהל ולהפסיק לסגורנתן 2020-07-12 11:59
הכותב לא מתאים כלל לרוח האתר- איך בדיוק להטיל סגר כללי מתיישב עם חופש הפרט? אנשים צריכים לבחור אם להסתגר או לא, ולדעתי ההסברה הממשלתית מלבה פאניקה לא מוצדקת, ובלעדיה היתה פגיעה כלכלית קטנה בהרבה.
ציטוט
+3 #3 לא הבנתי את הפוסטיעקב 2020-07-12 14:09
ד"ר גולדמן נעשה מומחה לקורונה? יש כול כך הרבה מומחים.... יצא לי כבר מהאף. אף אחד לא מבין כלום -כי הקורונה מגפה חדשה --- אבל הדבר לא מפריע למאות חכמי-ציון לצאת עם מאמרי פרשנות ולתת עצות. הם צריכים להתפרנס ממשהו ולמלא את מכסת המילים הריקות בטור... קישקוש.

באשר לכן סגר - לא סגר...
היה לנו סגר (בפסח) ... די מיותר. הוא מוריד קצת את ההדבקות ומשתק את החיים. אח"כ אתה מסיר את הסגר כי אי אפשר להמשיך ולשתק... ואז הקורונה חוזרת.

אין לנו מה לעשות נגד הקורונה (מלבד חיפוש תרופה או חיסון). אני מציע שקבינט הקורונה יצא לחופשה לתמיד ויצא מחיינו. כול אחד יתנהג כמיטב הבנתו (ילך לחתונה או ישאר בבית). הממשלה תפסיק להתערב בחיינו בצווים מטופשים.

לקורונה זה לא משנה, אבל אנו לפחות נרגיש חופשיים. שום דבר שהממשלה תעשה לא יזיז לקורונה. קורונה הוא אסון טבע, וצריך ללמוד לחיות איתו. כול אחד ואחד, לחוד, יחליט מה טוב בשבילו.
ציטוט
0 #4 לא יהיה סגריעקב 2020-07-12 14:12
כי הדתיים לא יסכימו.
ציטוט
0 #5 שימו מסכות אנשים!מיכל 2020-07-12 14:58
בויאטנם ובהונג קונג אין קורונה הם למדו מהסארס שהיה להם בשנות ה- 2000 וישר סגרו גבולות ושמו מסכות וזה עובד.
ציטוט
0 #6 פרשנות לא עובדהיעקב 2020-07-12 17:38
"וישר סגרו גבולות ושמו מסכות וזה עובד"

זאת פרשנות, לא עובדה. יש הבדלים בין הארצות על ממדי ההתפשטות והתמותה מקורונה. אנו לא יודעים למה.

חוץ מזה אל תספרי לי שאת יודעת בדיוק אם שמו מסכות או לא בוויטנאם.
ציטוט
+1 #7 פשוט להגן על הרגישים והקשישיםיאיר 2020-07-12 17:40
עבור הקשישים והרגישים הקורונה היא מחלה מסוכנת ומגיפה של ממש, ועליהם יש להגן. אותם ואת המטפלים בהם יש לבודד ולהפריד. אך עבור רוב רובו של הציבור הקורונה היא לא יותר משפעת רגילה. ולכן אין צורך להשבית את המשק ולא את הלימודים.
לישראל יש יתרון מיוחד בהגנה על הקשישים הסיעודיים, וזאת בזכות נושא המטפלים הזרים שממילא מתגוררים יחד עם המטופל שלהם, ובנפרד מבני המשפחה. וגם את המטפלים בבתי אבות יש להפריד ולבודד. וכך נוודא גם תמותה נמוכה של הקשישים וגם משק כלכלי וחברתי פעיל ומצליח
אמנם פה ושם יש גם צעירים ובריאים שהמחלה תוקפת אותם קשות, אך כפי שאיננו משביתים את המשק בשל הצהבת או תאונות הדרכים, כך אין לעשות זאת בשל הנגיף הסיני
ציטוט
+1 #8 בדיקה מהירה לכול דורשיעקב 2020-07-12 18:21
דבר שיכול לעזור זו בדיקה מהירה לכול דורש. בזה הממשלה נכשלה למרות שעבר זמן מספיק מאז פרוץ המגפה - להתארגנות. היה אפשר להקים הרבה יותר מעבדות, גם אם זה בתשלום (סביר) עבור החולה.
ההתעקשות של משרד הבריאות על מונופול בתחום הבדיקות היא שגיאה גדולה. הקושי הבירוקרטי לגשת לבדיקה, גם היום - זה כשלון גדול.

גם המעקב של השב"כ הוא שטות נוראית. כאשר המגפה מפוזרת כבר בתוך האוכלוסייה אי אפשר לרדוף אחר כול נדבק באופן אישי.

אז, יש שמץ של אמת בדברי גולדמן - גם בדברים שהממשלה כן יכלה לעשות (בדיקות) - היא נכשלה - כרגיל. מי שמייחס לממשלה חוכמה עילאית ויכולת מופלאה לבצע דברים חולם.
אבל... בסופו של דבר - זה אסון טבע והממשלה לא יכלה לעשות הרבה. ומה שכן עשתה לא כול כך הועיל.
ציטוט
0 #9 חוזר: היסטוריה כלכלית בישראל: ממשלות אף פעם לא עושות את "הצעד הנכון" ערב קטסטרופהשחרורון 2020-07-15 14:44
מצטט מיכל:
בויאטנם ובהונג קונג אין קורונה הם למדו מהסארס שהיה להם בשנות ה- 2000 וישר סגרו גבולות ושמו מסכות וזה עובד.


את תשימי מסכה אני אעשה מה שאני רוצה
את תלמדי מהונג קונג שלפני 20 שנה אני מתבונן על שבדיה של היום
ציטוט
+1 #10 לשים מסכהיעקב 2020-07-16 10:45
בבית שלך או בגינה שלך אתה יכול להחליט אם לשים מסכה או לא.
בחנות או במסעדה או במשרד - בעל המקום מחליט.
ציטוט
0 #11 מיהו "בעל המקום" ?לוי @ 2020-07-16 11:21
מצטט יעקב:
בבית שלך או בגינה שלך אתה יכול להחליט אם לשים מסכה או לא.
בחנות או במסעדה או במשרד - בעל המקום מחליט.


מיהו בעל המקום ? שאלה מוזרה. הרי התשובה, לכאורה, הכי ברורה: בעל המקום הוא בעל החנות, המסעדה או המשרד (ולא משנה אם הוא הבעלים של הנכס הפיזי, או הוא רק שוכר אותו).

וכאן נכנס אחד העיוותים הגדולים בחוקי מדינת ישראל ... חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000* - אשר מגדיר "מקום ציבורי" כך:
"מקום ציבורי" – כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית;

אז ככה, כביש בינעירוני או שמורת טבע שייכים למדינה. הם "מקום ציבורי". מסעדה או בית מלון שייכים לבעליהם הפרטיים. ההבדל בין שני הסוגים כה ברור, כך שאין כל צורך בהסבר והוכחה.

רק ... רק שזה נעלם מעיני המחוקק. מבחינתו הבעלות לא רלבנטית. הוא "לא סופר" קניין פרטי. ברגע שאדם פתח מסעדה, או מלון, או דיסקוטק, וכו' - אלה שייכים ל"ציבור". למה מי הוא הבעלים שהוא יחליט ?!

ומי שחושב שבזה תם העניין ...
ל"ציבור" יש "בן דוד" הרבה יותר אגרסיבי - "העובד". לעובד החוק מעניק "זכויות" רבות על מקום העבודה. למשל, לבעלים-המעסיק אסור לפטר את העובד סתם כך. הוא חייב להציג לעובד, ולבית הדין לעבודה (אם העובד יתעקש) נימוק משכנע לרצונו לפטר. שהרי מקום העבודה הוא "של העובד", כשם שהעסק עצמו הוא של "הציבור".
ציטוט
הוסף תגובה