ג'וחא

ג'וחא הוא דמות הומוריסטית בסיפורי עם בעולם המוסלמי. מספרים על ג'וחא, שישב משועמם במרכז הכפר ואז חמד לו לצון והחל לקרוא בקולי קולות: "אנשים, בקצה הכפר, ליד הבאר, מחלקים תפוחים חינם"!

בזה אחר זה מיהרו הכפריים לפאתי הכפר. צפה בהם ג'וחה ואמר לעצמו: אם כל כך הרבה אנשים רצים לשם, אולי באמת מחלקים שם תפוחים חינם? ומיד החל לרוץ גם הוא.

מחירים

אין צורך בהשכלה כלכלית כדי להבין שמחיר מוצר נקבע על פי היצע וביקוש למוצר – זה אינו מדע מדויק, אבל כך זה פועל. המחיר בו מתבצעות לבסוף עסקאות מכירה וקניה הוא "מחיר השוק" – כך נקבע מחיר העגבנייה או מחיר הדירה. כאשר מתבצעת עסקה מרצון חופשי – שני הצדדים לרוב מפיקים תועלת – מצבם אחרי העסקה טוב מאשר לפניה. בידי הקונה יש מוצר שלפני שעה לא היה לו – מוצר שמניב לו תועלת רבה יותר מהכסף שהיה בארנקו קודם לכן, למוכר יש כסף שנחוץ לו יותר מהמוצר שמכר.

גם הריבית (מחיר ההלוואה) נקבעת על ידי השוק. אנשים זקוקים להלוואה כדי להקדים קניית מוצר לעכשיו ולשלם אחר כך (דירה, רכב, טיול), עסקים זקוקים להלוואה כדי להשקיע בציוד ובמכונות ולפרוע את ההלוואה מהרווח העתידי על המוצרים שייווצרו בעזרת ההשקעה.

מצד שני, אנחנו נותנים הלוואות. אנחנו מוכנים להלוות את החסכונות שלנו לאחרים תמורת ריבית, בתיווכו של הבנק.

שווקי הכסף מתנהגים כמו בסטות העגבניות בשוק התקווה. עודף עגבניות יוריד את מחיר העגבניות, "עודף" פיקדונות שלנו בבנקים – יוריד את מחיר הכסף – את הריבית; וגם להיפך – המחיר והריבית יעלו ככל שהביקוש לעגבניות או להלוואות יעלה. כך נקבע מחיר עד שגורם שלטוני מתערב ומשבש מנגנון עדין זה. מרגע ההתערבות ב"מחיר השוק" גדל הסיכוי שבעסקה ירבו "מפסידים" – הרבה יותר מאשר לפני הבחישה הפוליטית במחיר.

פוליטיקאים

פוליטיקאים רוצים לחזור ולהיבחר. כלי שימושי הוא שוחד לבוחרים. התערבות במנגנון המחירים היא פיתוי גדול עבור פוליטיקאים. קל לשחד בוחרים באמצעות בחישה פוליטית במחיר מוצרים: הוזלת מוצר המוני באמצעות סובסידיה או "פיקוח על מחירים". הכלי חביב כי התוצאות מהירות ונראות לעין עוד לפני הבחירות הקרובות. כך נהג שר האוצר לשעבר משה כחלון כאשר יזם את "תכנית למשתכן" – סבסד דירות במטרה לגרוף אהדה ציבורית – את הפירות הפוליטיים קוצרים מחר – ההשלכות השליליות נדחות לעתיד. לא תמיד זה מצליח, כפי שכחלון כבר למד.

בנק ישראל

בכירי בנק ישראל אמנם לא עומדים לבחירות, אבל גם הם רואים את תפקידם בניהול "הכלכלה" במקביל לממשלה: "שליטה באינפלציה" (במחירים), תמיכה בתעסוקה מלאה ועוד. בנק ישראל בהחלט קשור למדיניות הממשלה ומגיב להחלטות ממשלתיות.

ממשלה יכולה, בקלות, לשבש את מחיר העגבניות בשוק באמצעות חוקים וצווים. בנק ישראל יכול "לעודד את הכלכלה" באמצעות הורדת הריבית כמעט לאפס.

הוזלת מחיר העגבניות באמצעות צו שמגביל את מחירן תגרום למחסור בעגבניות – חקלאים יעברו לגידולים משתלמים אחרים (ואז גם יתפתח "שוק שחור" לעגבניות "מוברחות" ולא חוקיות).

כפיית ריבית נמוכה על ידי בנק ישראל מאלצת אנשים עם חסכונות להגדיל את הסיכון לכספם – למשוך חסכונות מפיקדונות נושאי ריבית אפסית ולהשקיע במניות. כך ינהגו גם גופים מוסדיים בהשקעותיהם "הסולידיות". כך דוחף בנק ישראל ציבור גדול להעלות את הסיכון לכספו למרות שזו לא הייתה העדפתו המקורית. אנשים ש"בימים כתיקונם" היו מעדיפים פיקדון בנקאי נושא ריבית על פני השקעה בבורסה.

בנק ישראל הוא חלק בלתי נפרד מהממסד השלטוני. ממסד שמתנהל באופן לא-מוסרי, מתערב בשיבוש שיקולי הפרט למצות את אושרו לפי העדפותיו. יוצר מחסור ב"עגבניות" ומעלה את הסיכון לחסכונות של חלק מהציבור שאינו חובב סיכון.

אחת מתוצאות הורדת הריבית היא עליה תלולה של מחירי המניות בבורסה – הביקוש להשקעות בבורסה מזניק את המדדים.

וכאן אנחנו חוזרים למיודענו – ג'וחא.

בנק ישראל שוכב בצל הדקל בקצה הכפר, מודיע לכפריים העוברים ושבים "ראו מחירי המניות מזנקים" ושולח אותם להשקיע בבורסה. בנק ישראל ממשיך לדחוף את מחירי המניות באמצעות איפוס הריבית. הבנק "מריץ" את הבורסה.

יושבים הג'וחות בוועדת ההשקעה של הבנק המרכזי, רואים את המוני הכפר רצים לבורסה שמזנקת ומחליטים: אם כולם רצים לבורסה, לא נפספס את החגיגה – נגדיל גם אנחנו את השקעותינו במניות ומצטרפים לריצה*.

מוטי היינריך

*הנאמר על "בנק ישראל" נכון לכל הבנקים המרכזיים במערב.

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה