רביעי, 28 אפריל 2010 15:40

עוד על ה"מהפכה התעשייתית" - חלק ב'

חלק ב' של הכתבה על ה"מהפכה התעשייתית". למה לא קמה תנועה סוציאליסטית לפני כן - הרי לא חסרו איכרים "מנוצלים"? ביטול ניצול ילדים בעבודה בבתי החרושת וקיצור יום העבודה הארוך - האומנם השגי הסוציאליזם?

(חלקו השני של המאמר שפורסם לפני מספר ימים, מומלץ לקרוא בסדר הנכון). 

חלק ב'

מדינת הרווחה – סוציאליזם 

למה לא התבססה תנועה סוציאליסטית לפני המהפכה התעשייתית? האם סבלם של האיכרים מזי הרעב לא נגע לליבו של אף אינטלקטואל? איך ייתכן שאף אחד לא העלה בדעתו את הרעיון של חלוקה מחדש של ההכנסות? הרי מיליוני איכרים "מנוצלים" מתו במחזוריות מרעב – בעיה "חברתית" הרבה יותר משמעותית מעבודה מעייפת ושוחקת בבתי החרושת. למה לא נכתב משהו כמו המניפסט הקומוניסטי (אלא רק בשנת 1848 על ידי מרקס ואנגלס)? 

מפתיע, אבל ללא המהפכה התעשייתית לא הייתה קמה מדינת הרווחה (שנולדה רשמית ברבע האחרון של המאה ה-19 בגרמניה). לא, לא בגלל שמספר ה"מדוכאים" צמח לפתע בעקבות עוולות הקפיטליזם, אלא בגלל שלפני פריצת הדרך התעשייתית לא היה ממי לקחת מיסים כה כבדים כדי לבצע "חלוקה מחדש". לרעיון הסוציאליסטי של מרקס ואנגלס לא היה מקום בחברה הישנה ולא בגלל שהאיכרים לא נוצלו על ידי בעלי האחוזות והפיאודלים. הסוציאליזם לא נולד בגלל שהתגלתה לפתע קבוצת אוכלוסייה מדוכאת. מדוכאים ועניים היו גם לפני כן, גם אצילים ועשירים לא חסרו. התפשטות הסוציאליזם ומדינת הרווחה נובעים מצמיחת ההכנסה הריאלית לנפש. לראשונה יכלו פוליטיקאים להבטיח לציבור הולך וגדל הטבות כלכליות ללא עבודה נוספת – "זכויות חברתיות". לראשונה ניתן היה לגבות מיסים מרוב האוכלוסייה בהיקף גדול מאי פעם. יכולת גביית המיסים של מלכים ומקורביהם לאורך ההיסטוריה הייתה מוגבלת, כי כמעט לכל האוכלוסייה, שעסקה כאמור בגידול מזון לצריכה עצמית - בקושי נותר עודף. השליטים נהגו לגבות מס באמצעות החרמת חלק מהתוצרת החקלאית. הגזמה ב"העמקת הגבייה" הייתה מובילה לרעב ולדלדול האוכלוסייה, או לחילופין למרד. 

רק אחרי "המהפכה התעשייתית" הקפיטליסטית יכול היה לצמוח דגם של המדינה המנצלת, המדינה הפרזיטית. המדינה שהופכת למעמסה כבדה על הכנסותיו של הפרט ומחרימה את רובן – יש ממה להחרים מבלי לגרום לירידה בהכנסה לנפש ומבלי לגרום לדלדול האוכלוסייה. 

המדינה הבירוקראטית

לפני "המהפכה" היה חסם ברור לאפשרות של גידול הסקטור הציבורי. כלומר, שכבה של אנשים שאינם יצרניים. מגבלת היקף ייצור המזון על ידי התא המשפחתי לא הותירה עודף משמעותי שניתן להחרמה לטובת מימון סקטור ציבורי. עיקר "עובדי הציבור" בממלכות גדולות היו חיילים. אבל גם אנשי צבא אי אפשר היה לממן באמצעות מיסוי על אזרחי המדינה. ולכן, נדרש כיבוש של עמים אחרים ושעבודם. אבל גם לכך היה גבול כי יכולת ייצור המזון של עם כבוש לא גדלה – הם בקושי החזיקו את עצמם לפני הכיבוש. לכן, מלחמות גרמו בהכרח להקטנת האוכלוסייה (כנראה שחלק ניכר לא מתו בחרב, אלא בעקבות שוד אמצעי הקיום) ובעקבות כך להתערערות הבסיס הכלכלי של האימפריה השולטת, אלא אם הצליחה להתמיד בכיבושים חדשים. זו רק שאלה של זמן שכובש סטטי, שאינו ממשיך בכיבושיו, לא יוכל לעמוד בהוצאות מימון הצבא שלמעשה התקיים משוד וביזה של הנכבש. כאן המקום לציין, שהצבא הרומאי, בטרם הפכה רומי לאימפריה, היה צבא הגנה שהיה מורכב מבעלי קרקעות שהתגייסו אד-הוק להדיפת הפולש ולאחר מכן חזרו לעבד את הקרקע. 

אם כך, לפני המהפכה התעשייתית לא היו די משאבים למימון מבנה מדינתי שמבוסס על התערבות בחיי הפרט ובכלכלה כפי שאנחנו מכירים היום. כלומר, המדינה לא יכולה הייתה להפריע יותר מידי לפרט בחיי היום יום. אילו רצתה מדינה כלשהי להקים מערכות שלטון ומעורבות בהיקף המקובל כיום, היה צורך להחרים לשם כך חלק גדול מידי ממזונה של המשפחה; והתוצאות היו דומות למגפה או לבצורת - האוכלוסייה הייתה מתדלדלת. רק אחרי "המהפכה התעשייתית" יכול היה לצמוח דגם של המדינה המנצלת. רק אז יכלה המדינה להפוך למעמסה כבדה על הכנסותיו של הפרט ולהחרים את רובן כמו בימנו. 


346

עבודת ילדים

עבודה חקלאית לפני המהפכה התעשייתית דרשה כוח פיזי; ולכן, ילדים ונשים תרמו פחות לייצור החקלאי. המשפחה לא יכלה לגדול מעבר ליכולת השדה לספק מזון. פריון העבודה הנמוך צמח באיטיות במשך אלפי שנים בזכות שכלולים קטנים. בסוף המאה ה-18חל מהפך: נוצרו מכונות פשוטות שאפשרו התמחות ועבודה בסרט נע – נדרש פחות כוח פיזי לביצוע משימה תעשייתית. ילדים ונשים יכלו לראשונה לתרום ממשית להבטחת קיומם הפיזי. 

מלמדים אותנו שהקפיטליסט הרשע העסיק ילדים בבית החרושת. בדמיוננו אנחנו רואים ילדים לבושי סחבות שעובדים מול מכונה עשנה במקום שישחקו, ילכו לחוג קרמיקה ויכינו שיעורי בית. זו לא הייתה החלופה האמיתית שניצבה בפניהם. האלטרנטיבה הייתה למות מרעב בכפר. לא החקיקה החברתית ביטלה את עבודת הילדים, אלא העלייה בפריון העבודה, עקב התקדמות התיעוש, שהגיעה במשך הזמן לשלב בו ההורים יכלו להרוויח מספיק לקיום המשפחה ללא עבודת ילדים. לכן, לא מפתיע שפועלי התעשייה עמדו בראש ההתנגדות לחקיקה נגד העסקת ילדים. פוליטיקאים קפצו על העגלה רק לאחר שהמציאות התעשייתית אפשרה זאת בחלוף מספר עשורים. אילו אסרו עבודת ילדים כבר בשנת 1790 פשוט לא היה להם די אוכל כי פריון העבודה של ההורים לא היה מספיק לכלכלה. 

במשך השנים, גדל הצורך בהתמחות מקצועית וגדל הצורך בידע-נצבר כדי להשתלב בתיעוש ובענפי השירותים שצמחו. גדלה התמורה לבעלי ידע (אפילו ידיעת קרוא וכתוב העניקה יתרון) – גדלה התמורה הכלכלית להשקעה בלימודים ולכן הורים העדיפו שהילד ילמד על פני השתלבות בעבודה בגיל צעיר, בייחוד אם ההורים יכולים כבר להבטיח בעצמם את הקיום המינימאלי. 

קיצור יום העבודה

מלמדים אותנו שאותו קפיטליסט חסר לב העביד את פועליו בפרך עד שקרסו. לפני המהפכה התעשייתית, כאשר כמעט כולם היו עובדי אדמה, נמשך יום העבודה בחקלאות כל עוד היה כוח לעבוד וכל עוד איתני הטבע אפשרו עבודה בשדה. כך היה גם במפעלים בראשיתם: עבדו 12 שעות או 14 שעות ביום ואולי יותר. התנועה הסוציאליסטית (אילו הייתה נפוצה כבר אז) לא יכלה לקצר את שעות העבודה. קיצור שעות העבודה בחקלאות או קיצור שעות העבודה בבתי החרושת בעשורים הראשונים לקיומם – היו גורמים למוות ברעב. 

המשך ההאצה ביכולת האדם להמציא מכונות ויכולתו של החלק הקפיטליסטי בחברה להגדיל באופן קבוע את ההכנסה לנפש אפשרו את קיצור יום העבודה. 

כדי לשפר תנאי עבודה צריך להתמקח עם המעסיק כמו בכל עסקה מסחרית. אבל התמקחות לא תועיל אם תפוקת העובד אינה מאפשרת את שיפור התנאים. רק לאחר שפריון העבודה צמח, בעקבות התיעוש המתקדם – צמחה תועלת מההתמקחות. איגודי עובדים, או התנועה הסוציאליסטית, תרמו בשלב ההתמקחות (שיטת "ההתמקחות" ראויה לכתבה נפרדת). התמקחות היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לשיפור תנאי העבודה. 

אופטימיות 

כאמור, אנו בעיצומו של תהליך מואץ של התפתחות בכל התחומים למרות הלודיטים המודרניים (תנועה חברתית באנגליה שחבריה ניפצו מכונות תעשייתיות בניסיון לעצור את הקדמה). יש לקוות שהתנועה "למען כדור הארץ", במתכונתה ההרסנית, תחלוף מן העולם ולא תעכב את התפתחות האדם. לא רק צפיפות הרכיבים במעגל משולב מתנהגת לפי חוק מור (מוכפלת כל 20 חודש). אלא רבים מתחומי הטכנולוגיה האחרים. סביר שנחזה בקצב התקדמות מדהים – ובעשרים השנים הקרובות יתווספו חידושים, המצאות ותגליות בהיקף גדול יותר מאשר בכל המאה העשרים. זאת אינה נבואה. הביטו היכן עמדנו רק לפני 25 שנה בתחום מדעי המחשב והיכן אנו כיום. מה היו אמצעי התקשורת הטלפונית בשנת 1990? אילו אמצעי אבחון עמדו לרשות רופא רק לפני 40 שנה ללא MRI או CT וטכנולוגיות רבות אחרות. חלק ניכר מהחידושים שיעמדו לרשותנו בחיי היום יום בעוד 25 שנים פשוט בלתי נתפסים כיום בדמיוננו וחבל לעסוק בניחושים: רובוטיקה, ננו-טכנולוגיה, אינטליגנציה מלאכותית, הדור הבא של האינטרנט וזה שיחליפו, התמודדות עם אלצהיימר, מחלות לב וסרטן, החלפת איברים טבעיים בגוף וחיבור המוח האנושי לשבבי מחשב. כל ניחוש סביר. לכן, אין מקום לפסימיות של התנועה העולמית החדשה שדורשת מאתנו לחדול מלהתפתח ולהקריב את עצמנו כבר עתה, כדי "להציל את כדור הארץ" מהאדם. האדם אינו אויב הטבע, אלא הייצור שהשכיל לנצל את הטבע לרווחתו – טוב מכל ייצור אחר. 

מוטי היינריך 

עודכן לאחרונה ב חמישי, 28 דצמבר 2017 05:14

3000 תוים נשארו