כך נשאלתי במייל על ידי גולש בשם גבריאל. תגובתי הראשונה הייתה: "אני לא נביא". מייד לאחר מכן הגעתי למסקנה שתשובה נכונה יותר היא: המדינה שתאמץ מהר יותר רפורמות קפיטליסטיות. ואני מהמר על ארצות הברית.
אם המשטר בסין לא ישתנה, והכלכלה תמשיך להיות מונחית על ידי השלטון – קצב העלייה ברמת החיים בסין יתמתן, ייתקע בתקרת זכוכית בלתי עבירה וידשדש סביב הכנסה בינונית ומטה במשך שנים רבות. כלכלת סין תעבור מספר מחזורי משברים שינבעו מהקצאה לא יעילה של משאבים על ידי השלטון. הכסף הגדול יתועל לפי קשרים פוליטיים והשחיתות המתלווה אליהם, במקום להשקעות יעילות כלכלית. ייתכן מקרה נדיר, כמו בסינגפור, בו דיקטאטור חסיד כלכלה חופשית יעלה לשלטון וינהל את המדינה בקשיחות של דיקטאטור, אך ביעילות של עסק מסחרי תחרותי. שילוב נדיר ביותר, אבל קשה לסמוך על ניסים.
גם אם המבנה הכלכלי-חברתי הנוכחי של סין ואמריקה יישאר על כנו ושתי המדינות ידשדשו בין מיתון לתוכנית חילוץ – אמריקה תנצח בתחרות בטווח של 20 שנה. רמת החיים בארצות הברית תרד, אבל בגלל נקודת פתיחה גבוהה ועשירה בהרבה מהסינים – אמריקה מנצחת. יתרון נקודת הפתיחה אינו רק בתוצר השנתי שגבוה יותר. התוצר האמריקאי שווה כמעט לזה של סין, יפן וגרמניה גם יחד – אלא גם בזכות צבר ההון העצום של הכלכלה האמריקאית: תשתיות תחבורה, אנרגיה, מחצבים, הון אנושי, חינוך, מורשת עסקית וגם... כן, דרגת חופש כלכלי יחסי גבוהה יותר.
אם המשטר בסין ישתנה לדמוקרטיה מקובלת – השינוי יהיה קרוב לוודאי למודל ה"מקובל" כיום במערב – שלב שסין עדיין לא הגיע אליו. בתנאים אלה סין תצמח, אבל תיבלם מהר מאד על ידי שפע הרפורמות "החברתיות" שיונהגו. סין תאמץ חינוך חינם, בריאות חינם, ביטוח לאומי ושלל קצבאות מקובלות שימומנו ממיסים גבוהים. הייצור בסין יתייקר והצמיחה תיבלם.
סביר מאד שארצות הברית תחווה סידרה של משברים כלכליים שטווח הזמן ביניהם ילך ויקטן. משברים שהם תוצאה של נטל חוב מצטבר ונערם עם כל שנה של תקציב גירעוני. קיצוץ בלתי נמנע בהוצאות הממשלה יגרור ירידה ברמת החיים והתאמתם לכושר הייצור האמריקאי (הירידה ברמת החיים תקרה בכל תסריט – גם אם הממשלה לא תקצץ בהוצאותיה). גם ערכו של הדולר יישחק במקביל. ככל שתהליך "ההתאמה" יקרה מהר יותר, יקדים המשק האמריקאי להתאושש ובתנאי שארצות הברית תעבור מהפכה רעיונית ומעשית לכיוון קפיטליסטי – ומה שהיה לא יחזור על עצמו, לפחות לא בהיקף הקיים.
בניגוד למדינות אחרות בעולם, יש בארצות הברית גרעין גדול יחסית של הוגי דעות, פוליטיקאים, וסתם אזרחים שהם חסידי המורשת האמריקאית של כלכלה חופשית וחופש הפרט. הם מיעוט – אבל מיעוט משמעותי. הסיכויים טובים מאשר בכל מקום אחר בעולם, שלאחר סדרה של משברים והתדרדרות אל התחתית – אמריקה תמציא את עצמה מחדש. יש סיכוי טוב למהפכה, לדוגמה, בתפיסה לגבי תפקידו של הבנק המרכזי, הוספת בלמים ואיזונים ליכולת הבזבוז של הממשלה ועוד. מודלים שגם מדינות אחרות יאמצו לאחר מכן.
יחד עם הרפורמות, לאחר שהדולר החלש ישחק את חובות הממשל ויקטין את עלות העבודה – יחזור ההון האנושי האמריקאי לתפקד ביעילות ואחריו יחזרו המפעלים שעברו לאסיה. החקלאות הגדולה והיעילה בעולם תשתקם ותזין את יתר העולם. מקורות האנרגיה שיופקו בארצות הברית יוכלו לספק באופן עצמי את צרכי האנרגיה הגדלים לטווח ארוך מאד. האיסור על קידוחים שיופשר יוביל לגילוי מקורות נפט חדשים. טכנולוגיות חדשות של קידוחים אופקיים (); ואדמות הזפת של קנדה יגבו את צרכי האנרגיה אל מעבר לאופק.
כושר היוזמה וההמצאה האמריקאי חסר תחרות, ובמיוחד בתנאי חופש. אם מישהו ייפתח אי פעם בקטריה שבולעת דו תחמוצת פחמן ומפרישה דלק אוקטן 98 – זה יהיה קרוב לוודאי ממציא אמריקאי, ואולי הוא כבר עובד על זה במרתף ביתו בטקסס... רובן הגדול של ההמצאות ששינו את חיינו, האריכו והעשירו אותם – מקורן באמריקה. אמריקה היא מעצמה של חקלאות, של כתבי עת מדעיים, של אוניברסיטאות מדהימות, של בתי החולים הטובים בעולם ושל מכוני המחקר המצטיינים. ולא רק – אמריקה מייצאת תרבות ענפה של תיאטרון, אינטרנט, קולנוע וספרות. אמריקה היא המקור לרבות משיטות הניהול והקונספציות העסקיות – החל מרשתות זכיינות וכלה באג"ח זבל.
לכן, רב הסיכוי שאמריקה תמציא מחדש את אמריקה מאשר שסין תנצח בתחרות. אבל ליתר ביטחון, אסתייג קצת – אני לא נביא...
מוטי היינריך
והנה "תובנה" של פול סמואלסון, זוכה פרס נובל לכלכלה, ומהכלכלנים המוערכים במאה העשרים. ספרו "תורת הכלכלה" הוא ספר לימוד בסיסי בכל אוניברסיטה, גם בישראל. אי אפשר לומר עליו שאינו מבין בכלכלה, אבל אין ספק שמשהו בסיסי מאד לקוי בהבנתו. הקטעים הבאים מצוטטים מתוך שתי המהדורות האחרונות של ספרו, ממש ערב קריסת הגוש הקומוניסטי:
"למרות הספקנות של רבים, הכלכלה הסובייטית היא הוכחה שכלכלה סוציאליסטית מתוכננת על ידי השלטון היא ברת קיימה, ויכולה אף לשגשג".
"Every economy has its contradictions. … What counts is results, and there can be no doubt that the Soviet planning system has been a powerful engine for economic growth." — Paul Samuelson, Economics, 1985 edition
"Contrary to what many skeptics had earlier believed, the Soviet economy is proof that … a socialist command economy can function and even thrive." — Paul Samuelson, Economics, 1989 edition
חוזר: מי יוביל את העולם בעוד 20 שנים, אמריקה או סין?
עוד שכפולחייבת לומר שה"כתבות" באתר כאן די מאכזבות לנוכח היעדר עומק. למה אני מתכוונת? יש לך רעיון בסיסי. ואתה מוצר בכל פעם נושא "בוער" שנמצא על סדר היום כדי לחזור ולומר את אותם רעיונות. ממשלה זה רע. אנרכיה מונחית כסף זה טוב. ממש כמו לתפור כל יום ציפה בצבע חדש לאותב כרית שעליה ישנת בלילה. מה שנקרא- seen it once - seen it all שיהיה בהצלחה לכולנו ושנדע להרפות בזמן :-)