יובל שטייניץ, כמו קודמיו ועמיתיו, שבוי באידיאולוגיה שתפקיד הממשלה הוא לנהל את הכלכלה בכלל ואת שוק הדיור בפרט. מחסור או עודף קיצוניים בדירות ועיוותי מחיר הם תוצאה בלתי נמנעת של פילוסופיה זו. את ענף הנדל"ן צריך השוק לנהל ולא פקידי מדינה. "הפטיש" של שטייניץ הוא טלאי נוסף על מס שבח המסובך ממילא וזאת – בלי שום קשר לשאלה אם מחירי הדירות ירדו או ימשיכו לעלות.
אם תחקרו מתווך דירות או שמאי מקרקעין תגלו באופן לא מפתיע שאיש מהם לא שמע על ישראלי שמכר דירת מגורים ושילם מס שבח. כמעט כולם מנצלים את הפטור. ואכן, מנתוני מנהל הכנסות המדינה עולה כי עיקר הכנסות המדינה ממס שבח נגבה ממכירת קרקעות ומבנים מסחריים. הכנסות מדירות מגורים מהווה רק כ- 9% מבסיס המס. הדו"ח האחרון (לוח י-4. הדו"ח האחרון פורסם בשנת 2008 – מאז באופן תמוה אין דוחות...) עולה כי בשנת 2007 גבה מס שבח כ- 2.3 מיליארד שקל מתוכם נגבו רק 218 מיליון שקל מס שבח על דירות מגורים. בערך כמו המס על סיגריות במשך כ-3 חודשים – סכום מגוחך יחסית. לצורך השוואה: מיסי הדלק מכניסים למדינה כ- 11 מיליארד שקל בשנה.
כל מס הוא שרירותי ונועד להניב הכנסות למדינה. הצגת מיסים כ"שרירותיים" אינה תקינה פוליטית, מס צריך להיות גם "צודק" – ולכן, מוסיפים קישוט אידיאולוגי: מס על סיגריות בגלל "נזקי העישון", מס על דלק נלחם ב "נזקי זיהום האוויר", מס הכנסה למען "השוויוניות" ומכס לעידוד והגנה על התעשייה המקומית. מזמן לא שמענו על האידיאולוגיה שמאחורי מס שבח מקרקעין, אבל זה בטח קשור למשהו נגד "ספקולנטים".
למרות הנטייה הפוליטית להלביש אידיאולוגיה להצדקת מס זה או אחר, צריך לשפוט מס לפי התועלת המופקת לעומת הנזק שבגבייתו. לפי ההכנסה בפועל לעומת עלות מנגנון הגבייה. ואין להתעלם מצידו השני של המתרס – משאבי האנוש וההון המושקעים בהתגוננות מהמס והעיוותים שנגרמים לפעילות הכלכלית עליה מוטל המס.
מס שבח על דירות, הוא מס גרוע על פי כל אחד מהקריטריונים. אם מס שבח על דירות יבוטל לאלתר – העדרו כלל לא יורגש בספרי התקציב בגלל היקפו הזעום.
מעבר להיקף הגביה הזעום, קשה להתעלם מנזקו של המס. מס שבח הוא הגורם העיקרי להאטת המסחר בדירות מגורים: מכירת דירות מתעכבת לעיתים מספר שנים רק כדי להימנע מהמס. גם רישום הדירה בטאבו מתעכב למשך חודשים עד לקבלת האישור המיוחל ממס שבח על היעדר חובות, ובינתיים – המוכר אינו מקבל את מלוא התמורה על הדירה שנמכרה. אלו הם מקלות של ממש בגלגלי שוק הדירות.
חוק מס שבח הוא מהמסובכים שבחוקי מדינת ישראל. עד כדי כך שמעטים עורכי הדין שמוכנים להסתכן ולהעריך מראש את חבות המס של לקוח שלהם. כל הערכה שלהם תלווה תמיד בהסתייגויות רבות – ובצדק. כל קורא ממוצע של העיתונות הכלכלית בישראל יכול להעיד על מבול כתבות המומחים שדנים ודשים בנושא: "מי זכאי לפטור?", "כל מה שרציתם לדעת על הפחתת מס שבח", "שינויים בחוק מס שבח", "פריסת מס שבח". יש גם ספרים עבי כרס שדנים בנושא, כולל שני כרכים שעוסקים ב"קובץ הפרשנות לחוק מס שבח" – נראה שמאז חתימת המשנה והתלמוד לא נכתבו בעם ישראל כל כך הרבה מדרשים ופרשנויות כמו על חוק מס שבח.
אלפי ישראלים אינטליגנטים משחיתים זמן יצרני ופורה על קריאה, כתיבה ודיונים על מס שבח. בתי המשפט עסוקים בתביעות ובתביעות שכנגד. עורכי דין, שמאי מקרקעין, פקידי מדינה לשעבר וסתם יועצים בעלי ניסיון מתפרנסים מחוק מעוות ומיותר – המדינה מכריחה אותם "לטחון אוויר".
כאשר מתבצעת פעילות סרק יקרה ומיותרת – מישהו צריך לשלם עבורה. החשבון מוגש כרגיל לאזרחי ישראל בצורה של פגיעה ברמת החיים, והפעם דרך מנגנון מחירי הדירות, דרך העלויות הנלוות למחיר הדירה בנוסף לאובדן תוצר כלכלי למשק מ"טחינת אוויר".
"הפטיש" של שטייניץ מכה באוויר – הרבה רעש על פטור זמני ממס מיותר לחלוטין. יבוטל מס שבח לאלתר – הכנסות המדינה מיתר מסי המקרקעין רק יעלו כתוצאה מהגברת הפעילות הכלכלית.
מוטי היינריך