ככל שהאוכלוסייה ענייה כן מוקדש חלק גדול יותר מהכנסתה למזון. במדינות השפע המערביות רק חלק קטן מההכנסה מיועד למזון ומזה חלק קטן יותר למזון בסיסי. האמריקאי מוציא פחות מ-10 אחוזים מהכנסתו על מזון לעומת כמעט מחצית מהכנסתו של האזרח ההודי. התמונה קיצונית בהרבה אם בודקים את צריכת המזון הבסיסי בסל המזון באותן ארצות. אזרח במדינה עשירה ניזון בעיקר ממוצרי מזון שעברו תהליכים תעשייתיים-מסחריים. המזון מגיע לצלחת, בבית או במסעדה, לאחר שהושקעה בו עבודה מורכבת ומתוחכמת: הנדסת מזון, עיבוד במפעל, אריזה ושיווק, הובלה, אחסון, מכירה בסופרמרקט ענק וממוזג. מחיר מרכיב המזון הבסיסי בתוצר הסופי אינו העיקר. אם מחירי השמן, החיטה, והתירס יוכפלו – יעלה גם מחיר המנה במסעדה ובסופרמרקט בלוס אנג'לס – אבל לא יוכפל. מחירו של שניצל תירס קפוא במרכול לא יוכפל אם מחיר התירס יוכפל. לעומת זאת, ההוצאה על מזון של חלק גדול מאזרחי מצרים תוכפל מייד, ומכיוון שרוב שכרם הדל מיועד לרכישת מוצרי מזון – הרי לנו משוואה ללא פיתרון.
משקלם של מזון ואנרגיה בסל הצריכה במדינות שונות. האחוזים מציינים את החלק מסל הצריכה שמשלם האזרח על מזון ואנרגיה. כ- 54% מסל הצריכה של האזרח ההודי מוקדשים לרכישת מזון ואנרגיה לעומת 17% בארצות הברית. כלומר, אם ההודי מרוויח 100 דולר לחודש הוא מוציא כ- 46 דולר מהכנסתו על מזון בעוד שהאמריקאי מוציא כ- 8% מסל הקניות על מזון. אם האמריקאי צורך, לדוגמה, בחודש 3,000 דולר אז הוצאותיו על מזון הם כ-240 דולר בחודש.
פגיעת האינפלציה אינה "שוויונית"
הבנקים המרכזיים במערב מגדילים את כמות הכסף מעבר לצמיחה בפריון הייצור מאז 2007. עודף הכסף החדש יוצר לחץ על כמות המוצרים שלא גדלה באותו קצב והביקוש גורם לעליית מחירים. עליית המחירים, האינפלציה, מקטינה את יכולתו של הפרט לרכוש מוצרים. האזרח נוכח כי מיום ליום הוא יכול לקנות פחות מוצרים במשכורתו. הפגיעה אינה אחידה בכל האזרחים – כי אצל חלקם גם ההכנסה גדלה במקביל.
אילו המלאך גבריאל היה מדפיס כסף, ולא ברננקי ופישר, הוא וודאי היה מניח בערב מתחת לכרית של כל אחד מאתנו את שטרות הכסף המודפסים בדיוק ביחס ישר ו"צודק" – כל מי שיש לו שקל בבנק היה מקבל מהמלאך שקל נוסף. כשהיינו מתעוררים בבוקר הייתה כמות הכסף של כולנו מוכפלת. בהנחה שכולנו נצא לחגוג עם הכסף החדש, נגלה להפתעתנו שלא התעשרנו: בזכות החלוקה "הצודקת" של המלאך גבריאל גדל סכום הכסף שעומד לרשותנו אבל גם המחירים הנומינליים עלו. אנחנו יכולים לקנות בכספנו בערך את אותם המוצרים שקנינו לפני שהמלאך גבריאל שיחק בכלכלה.
נגיד הבנק המרכזי אינו מקורב למלאך גבריאל והכסף המודפס אינו מגיע לכל אחד מאתנו באותו לילה ובאופן "שוויוני". הכסף נספג בכלכלה בגלים שהולכים ומתרחבים כמו גלים שנוצרים כאשר אבן פוגעת במים – מי שקרוב למעגל המרכזי ממנו נובע הכסף המודפס זוכה בו קודם ויכול לקנות מוצרים מוקדם יותר ו"במחיר הישן". חולף זמן עד שהכסף מגיע למעגלים הרחוקים באוכלוסיה.
השפעת מחירי המזון בארצות ערב על ראשו של השליט
מוצרי המזון הבסיסיים, כמעט בכל מדינות ערב, נמצאים תחת פיקוח ממשלתי הדוק וזוכים לסבסוד נדיב. השליטים יודעים היטב שעליה במחיר הפול, החיטה והשמן תצית אש ברחובות. הסיפור אינו חדש – בשנה שלפני חתימת "הסכם השלום" עם מצרים התרבו המהומות במצרים עקב עליית מחירי המזון. לנשיא סאדאת אזלו המקורות להגדלת הסובסידיות – תעלת סואץ שהייתה חסומה (עד 1975) על ידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים יצרה בור עמוק באוצר המצרי, הנפט המצרי בסיני זרם לבתי הזיקוק בחיפה והתיירות טרם השתקמה מאירועי מלחמת ההתשה. סאדאת שהיה ערב איבוד ראשו בגלל מחירי המזון לא הפך ליונת שלום. הוא חתם על הסכם השלום כדי להציל את צווארו מזעם הרחוב הרעב. אמריקה הזרימה מייד כ- 3 מיליארד דולר בשנה, הכנסות הנפט מאבו-רודס התחילו לזרום למצרים ותעלת סואץ ששוקמה והורחבה בכסף אמריקאי חזרה להפיק מזומנים. הכסף זרם שוב לסובסידיות (ולייצור טנקים...). סאדאת הצליח להחזיק את ראשו מחובר לכתפיו עוד 4 שנים ובשנת 1981 נרצח על רקע כבוד המשפחה, משפחת הג'יהאד.
ברננקי מדפיס ומחירי המזון במצרים ובטוניסיה עולים
מחירים עולים כאשר הביקוש יחסית להיצע עולה. כדי שמחירים יזנקו באופן כה חריג (ראו תרשים בסוף הכתבה) צריכים להצטבר לחצי ביקוש גבוהים במיוחד או צמצום חריג בהיצע המזון. לא ארע שום אירוע חריג שצמצם את היצע המזון בעולם באופן כה דרסטי וגם לא היה גידול דרמטי בהיקף האוכלוסייה. על כן סביר להניח שהאינפלציה במחירי המזון נובעת מטריליוני הדולרים שמודפסים על ידי הבנקים המרכזיים בעולם זו השנה השלישית.
השינוי החריג והמתמשך בכלכלה העולמית הוא בסכומי העתק של כסף שמזרימים הבנקים המרכזיים למשק – הצמיחה ללא תקדים במספר האנשים במערב שמקבלים כסף (מודפס) מבלי שהם מייצרים ערך כלכלי תמורתו. כאשר הבנק המרכזי בארצות הברית "מחלץ" חברה אמריקאית, בנק או יצרנית רכב, שאין ביקוש למוצרים שלה, הוא נותן כסף מודפס בידי מאות אלפי עובדים שלא מפיקים די מוצרים ושירותים תמורת אותו כסף (אחרת השוק היה מתגמל אותם ולא היה צורך ב"חילוץ"). עובדי אותן חברות נמצאים במעגל הראשון של מקבלי הכסף המודפס והם מצליחים, בשלב זה, לקנות מוצרים במשכורתם ב"מחירים הישנים" כי הכסף המודפס טרם הספיק להתפזר בעורקי הכלכלה ולגרום לעליות מחירים – הם המרוויחים מהדפסת הכסף. אבל הכסף ממשיך לזרום הלאה בעורקי הכלכלה: עובדי ג'נרל מוטורס, AIG, עובדי המדינה ביוון ש"חולצו", והכספים שהוזרמו לאחרונה לפורטוגל בהנפקת אגרות החוב "המוצלחת" שם – כל אלה מתורגמים ללחצי קניה של מוצרים ומתגלגלים הרחק מעבר לים אל היצרנים באסיה ומשם אל עובדיהם צרכני המזון הבסיסי. לחצי הביקוש הופכים לאינפלציה. השווקים המודרניים לא ממתינים עד שהכסף המודפס באמריקה ובאירופה יגיע לאינדונזיה – בורסות המזון והסחורות בעולם חוזות מראש את אחריתו של תהליך הדפסת הכסף ומקצרות את לוחות הזמנים של ההתייקרויות הצפויות. גלי ההלם מתפשטים במהירות גבוהה מאשר בעבר בכל העולם. גלי הצונאמי יחזרו גם אל הצרכן האמריקאי.
לחצי הדפסת הכסף מתגברים גם כתוצאה מפעילות יתר נוספת של "מבוגרים אחראיים" במערב: נגידי בנקים, כמו סטנלי פישר בישראל, פועלים במרץ להגדלת "תחרותיות היצוא" בארצותיהם באמצעות החלשת המטבעות הלאומיים. ההחלשה מתבצעת על ידי הדפסת כסף ורכישת מטבע חוץ – "מלחמת המטבעות". התוצאה – התייקרות של מוצרי יבוא.
ככל שהכסף המודפס שוקע אל התחתית הרחבה של הפירמידה האנושית בעולם הוא מתורגם מהר יותר לקניות של מוצרי מזון ואלה מתייקרים חדות. ככל שהמעגל הכלכלי של האזרח רחוק ממוקד הדפסת הכסף הראשוני כך כספו נשחק יותר – הוא כבר איחר את הרכבת ואינו יכול לקנות מוצרים "במחיר הישן" – עול שחיקת ערך הכסף נופל בשלב זה בעיקר על הכנסתו הדלה.
כנראה שהמוני האדם במדינות ערב קבורים עמוק בתחתית הפירמידה – הכנסתם לא צומחת כתוצאה מהדפסת הכסף על ידי מערכת הבנקאות המערבית, אבל עליות המחירים פוגעות קשה. כאשר גלי ההלם של הכסף המודפס מגיעים לטוניסיה ולמצרים הם הופכים לניצוץ שמבעיר את הרחוב. מיליוני מצרים לא היו מבעירים את הרחוב בגלל שמוברק מינה את בנו ליורש, אם מחירי המזון לא היו מזנקים.
מוטי היינריך
אינדקס מחירי המזון :