רביעי, 23 מאי 2012 15:26

בנקים - הגולם שקם על יוצריו (חלק 1)

פרק 1: על מסתרי המערכת הבנקאית והכשל המובנה בה. איך מתפקדים הבנקים כזרוע הארוכה של הממסד ומה סוד "יציבותם", בינתיים. כיצד יכולה מדינת ישראל להקדים תרופה ל"סערה המושלמת" הצפויה, ולהנהיג בנקאות חופשית.

סדרה של 8 כתבות החושפת את מסתרי המערכת הבנקאית על הכשל המובנה בה. איך מתפקדים הבנקים כזרוע הארוכה של הממסד ומה סוד "יציבותם", בינתיים. כיצד יכולה מדינת ישראל להקדים תרופה ל"סערה המושלמת" הצפויה, ולהנהיג מערכת בנקאות חופשית יציבה. בסיום הסדרה ניתן יהיה להוריד אותה בפורמט PDF להדפסה.

 


סיפורם של הבנקים שזור בהתפתחות הטכנולוגית של האדם. במשך אלפי שנים התקדם האדם עקב בצד אגודל ביכולותיו הטכנולוגיות. היכולות הטכנולוגיות בימי הביניים לא היו משוכללות בהרבה מאלו ביוון העתיקה או בממלכת בבל הקדומה. רוב האנושות עסקה מבוקר עד ערב בייצור מזון. התא המשפחתי הצליח בקושי ובדוחק לייצר מזון עבור עצמו ולכן אוכלוסיית העולם צמחה באיטיות (אוכלוסיית אנגליה מנתה כ-8.3 מיליון בשנת 1800 לעומת כ- 53 מיליון כיום). יכולת הייצור המוגבלת של התא המשפחתי לא אפשרה צבירת עודפי מזון (וכמובן שלא מוצרים אחרים) משמעותיים ולכן המסחר היה מוגבל. שהרי לסחור אפשר רק בעודף המוצרים שמצטברים מעבר לצריכה העצמית. לכן, שימוש באמצעי חליפין – כסף, היה מוגבל יחסית ובנקים החלו להתפתח רק לאחר ימי הביניים (המאה ה-15).
 
התפתחות טכנולוגית מואצת, ובעיקר החל מסוף המאה ה-18, הגבירה את הנטייה האנושית להתמחות בתחומים צרים והולכים, בהם יש לפרט יתרון כלכלי. התקדמות טכנולוגית, יחד עם התמחות צרה, מאפשרים לאדם לייצר עודפי תוצרת הולכים וגדלים מעבר לצריכה העצמית של התא המשפחתי. ולכן, גובר הצורך ב- 250 השנים האחרונות במסחר ובשימוש בכסף כאמצעי חליפין בתהליך המסחרי. מכאן נגזר תפקיד הולך וגדל של הבנקים בחיי היום יום, כי מסחר בין אנשים מתבצע באמצעות הבנקים. המערכת הבנקאית צומחת ללא הרף כי האנושות מתפתחת. אם בעבר הלא-רחוק חשבון בנק היה נחלתו של המעמד העליון בלבד (מה שמכונה כיום "האלפיון העליון"), אז כיום חשבון בנק מְלווה כמעט כל משפחה – גם במדינות עניות יחסית.
 
הבנק האידיאלי הראשון
   
עד לפני עשרות לא רבות של שנים, עובדים קיבלו את המשכורת השבועית במזומן באשנב הגזברות של המפעל. הכסף נועד בעיקר למימון צריכה שוטפת במהלך השבוע. לא לכולם היה חשבון בנק. העלייה ברמת החיים הגבירה את השימוש בחשבונות בנק, כאמצעי נוח לביצוע תשלומים (צ'קים) וכמובן להבטחה פיזית של החסכונות, באופן שיאפשר שימוש בהם לצריכה עתידית.

הבנקים הראשונים נתנו מענה לצורך הבטיחותי הבסיסי לשמירה על כסף, כי לבנק מתמחה קל יותר להבטיח את הכסף מגנבים ושודדים מאשר לאדם פרטי שמנסה לשמור על כספו בבית. על שירותי שמירה אלה צריך היה לשלם לבנק. הבנק מצידו התחייב לתת ללקוח שהפקיד אצלו את הכסף למשמורת – כל סכום שהלקוח ידרוש מכספו – מיד עם הצגת דרישה. הבנק בתפקידו כ"שומר הכסף" אינו רשאי להשתמש בכסף שמופקד אצלו למשמורת. באופן ציורי ניתן לומר כי הלקוח רשאי לרשום בפנקס אישי את המספר הסידורי של השטרות שמסר לבנק ולדרוש חזרה, בכל עת שיחפוץ, את אותם שטרות בדיוק. במסגרת שרות זה הלקוח אינו נותן את הכסף לבנק כהלוואה, אלא מפקיד את כספו למשמורת בלבד. זהו למעשה חשבון העו"ש, בו הכסף "עובר ושב" באופן מיידי עם דרישת הלקוח באשנב הבנק, או באמצעות צ'ק, כרטיס מגנטי, טלפון, פקס או אינטרנט. הבנק שומר בחשבון זה את מלוא הכסף שהלקוח הפקיד וזאת כדי לאפשר לכל לקוח למשוך באופן מיידי, על פי דרישה, כל סכום שהפקיד. להזכירכם, אנחנו מציגים את ה"בנק האידיאלי"...
 
יש לקוחות שצברו חסכונות משמעותיים יותר, יחסית לצרכיהם השוטפים, ואינם זקוקים לחסכונות אלה בעתיד הקרוב. ללקוחות אלה יבוא "הבנק האידיאלי הראשון" בהצעה מפתה: הלווה לנו את כספך לתקופה מוגבלת כפי שתבחר (שנה, 5 שנים, או כל תקופה אחרת מוסכמת), בתום התקופה נשיב לך את כספך בתוספת ריבית. הלוואה זו היא "פיקדון לזמן קצוב" והבנק משלם ריבית לבעל הפיקדון. איך יכול הבנק לשלם ריבית? פשוט מאד – יש לקוחות אחרים, שזקוקים לכסף לצורך הקדמת קניות, או לצורך הרחבת העסק. אנחנו כבנק מכובד ואידיאלי יודעים לבחון לעומק כל לקוח, לוודא את יכולת הפירעון שלו וגם לדרוש בטחונות. באופן זה כספך מובטח. הלווה ישלם לנו ריבית, ובריבית זו נתחלק עם בעל הפיקדון. דע לך, שבניגוד לחשבון העו"ש, בו אנחנו רק שומרים על כספך, כאן מדובר כבר בכסף שאתה מלווה לנו ואנחנו מלווים לאחרים, אנחנו "מתווכים פיננסים". אתה מלווה את כספך למישהו אחר באמצעותנו. אתה, הלקוח, יכול "לישון בשקט" כי אנחנו, כבעלי הבנק האידיאלי הראשון בע"מ, אחראים לכספך.
 
האם הלקוח אכן יכול "לישון בשקט"? לא לגמרי. מי ששונא לגמרי סיכון צריך להפקיד בבנק האידיאלי את כספו במשמורת בלבד, הבנק האידיאלי לא ייגע בכסף, ושרות זה יעלה ללקוח ב"דמי שמירה". לעומת זאת, לקוח אינו יכול לצפות לקבל ריבית על כספומבלי לסכנו.
 
הסיכון בבנק האידיאלי הראשון מינימאלי, כי הבנק צבר מוניטין של שנים רבות ביכולתו לסנן לווים. אבל הבנק לא סומך רק על יכולתו זו. בעלי הבנק מחזיקים בבנק את ההון עצמי שלהם, חלקו מושקע, לדוגמה, בבניין המרשים של הבנק וחלקו בכסף נזיל. אם הגרוע מכל יקרה ולווה יגיע לחדלות פירעון ולא יוכל להשיב לבנק את הכסף שלווה – אז "כרית הביטחון", לה דאגו בעלי הבנק, תוכל לספוג את הזעזוע – בעלי הבנק ישיבו לבעל הפיקדון את כספו במועד המוסכם מכיסם! בפרסומיו, מצהיר הבנק האידיאלי הראשון כי "כרית הביטחון" שהוא מספק היא בשיעור חסר תקדים (כיום) – 33% מהיקף ההלוואות שהוא מעניק. כלומר, אפילו אם שליש מההלוואות שהבנק נתן לא ייפרעו – עדיין יש לבנק די כסף, ממקורותיו העצמיים, כדי לכבד פירעון של פיקדונות ותכניות חיסכון. משרד רואי חשבון בעל מוניטין מאשר וערב שאכן זה המצב לאשורו. וכדי לשכנע אתכם סופית שכספכם בבנק האידיאלי הראשון בטוח, הגדיל הבנק לעשות – הוא משלם פרמיה חודשית לחברת ביטוח גדולה שלקחה על עצמה לבטח את 300 אלף השקלים הראשונים בפיקדון של כל לקוח שמעוניין בביטוח פיקדונו, למקרה הנדיר בו לבנק לא תהיה יכולת להחזיר לכם את כספי פיקדונכם.
 
הבנק האידיאלי הראשון מלווה תמיד את כספי הפיקדון שלנו למישהו אחר למשך תקופה שאינה עולה על תקופת הפיקדון שלנו. כך מבטיח הבנק לעצמו "נזילות" הולמת – תמיד עומד לרשותו כסף כדי לכבד את הפיקדון שלכם ביום הפירעון המוסכם. הבנק מתזמןאת משך הפיקדונות עם אורך חיי ההלוואות שהוא נותן מכספכם. מאידך, הסכם הפיקדון של הבנק מולכם אינו מאפשר לכם למשוך את הפיקדון טרם זמנו, שהרי כספכם אינו נמצא יותר בחזקת הבנק – הוא הלווה את הכסף לאחרים.
 
לקוחותיו המאושרים של הבנק האידיאלי הראשון אינם חוששים לכספם. ייתכנו תקופות משבר כגון: מתיחות ביטחונית, תנודתיות כלכלית, פשיטת רגל של טייקון מרכזי. גם בתקופות משבר, לקוחות הבנק האידיאלי לא רצים לבנק למשוך את כספם. בחשבון העו"ש – הכסף תמיד מובטח; ואילו כספי הפיקדונות – בין כך ובין כך אינם ניתנים למשיכה טרם המועד המוסכם. הבנק האידיאלי אינו לוקח על עצמו סיכוני תזמון נזילות – מצב בו פיקדונות נפרעים במועד מוקדם מאשר כסף שהולווה על ידי הבנק חוזר אל הבנק.            
 
לזהירות המופלגת של הבנק האידיאלי הראשון יש מחיר – אתם לא יכולים לצפות לקבל ריבית גבוהה מאד על הפיקדונות שלכם. אם אתם בכל זאת רוצים לקבל ריבית גבוהה, עליכם להסכים לרמת סיכון גבוהה יותר – תוכלו לבחור בבנק אחר ששומר "כרית ביטחון" נמוכה יותר של הון עצמי, ואולי אינו מבטח את כספיכם באותה חברת ביטוח.
 
בנקים "אידיאלים" במדינה "אידיאלית"
 
וכך, ב"מדינה האידיאלית" יש בנקים אידיאלים רבים שמתחרים ביניהם על כספי פיקדונות האזרחים. חלק מהבנקים מקבלים רק פיקדונות סגורים לשנים רבות או מוכרים אגרות חוב לטווח של עשרות שנים ומעניקים מנגד הלוואות ארוכות טווח בלבד. מי מפקיד כסף לטווח ארוך? קרנות הפנסיה למשל. מי הלקוחות שלוקחים הלוואות ל-30 שנה? רוכשי דירות לדוגמה. בנק זה קורא לעצמו "בנק המשכנתאות האידיאלי הראשון". בנק זה לא יאפשר לכם למשוך את כספכם ל"פנסיה מוקדמת", כי את הכסף הבנק כבר הילווה לזוג צעיר שרכש דירה.
 
במדינה האידיאלית יש בנקים שמתמחים בנישות ייחודיות שונות שמאפשרות ללקוחות המפקידים שיעורי ריבית שונים בהתאם לרמות הסיכון שהבנק לוקח על עצמו. יש בנקים שמתמחים, לדוגמה, במימון עסקים בלבד. אחרים נותנים הלוואות למטרות צריכה שוטפת למשפחות. כל אזרח יכול לבחור את הבנק האידיאלי שמתאים לצרכיו ולהעדפותיו.
 
במדינה האידיאלית, כל מי שרוצה יכול להקים בנק – אינו נזקק לרישיון. אבל העסק כלל אינו פשוט: בנק מבוסס על מוניטין ואמון, חולפות שנים רבות עד שמבססים אמון. לעיתים, איש עסקים ידוע ומצליח, מתחום עסקי אחר, מקים בנק בעזרת הונו העצמי. הוא מגלה מהר מאד שקשה לו להיכנס לתחום הבנקאות האידיאלית התחרותית. בנקים ותיקים ימהרו להדגיש ולהזהיר בפרסומות שלהם, שאסור לתת אמון בבנק שלבעליו יש עסקים ריאלים אחרים – "אתם שמים את כספכם על קרן הצבי – בנק שלבעליו יש עסקים ריאלים פרטיים עלול להתפתות לממן את עסקיו הפרטיים של בעל הבנק". הציבור במדינה האידיאלית מתייחס ברצינות לאזהרות כאלה, כי המדינה האידיאלית אינה ערבה לבנקים ועליהם לסמוך על שיקולם העצמי.
 
המדינה האידיאלית אין רגולציה על בנקים ואין בנק מרכזי. אזרחים אינם מוכנים להפקיד את עמל חייהם, את חסכונותיהם בכל בנק, לכן קיימת תחרות עזה בין הבנקים על מוניטין של אמינות ויציבות. רוב הבנקים מחזיקים ביחס הלימות הון של למעלה מ-30%. כלומר, גם אם שליש מההלוואות שהבנק נתן לא ייפרעו – הבנק עדיין יוכל לעמוד בהתחייבויותיו למפקידים. 
 
חלק מהבנקים חברו יחד והקימו באופן וולונטרי "בנק מרכזי משותף". כל בנק-חבר מפריש מידי שנה סכום מסויים מהכנסותיו אל קרנות הבנק המרכזי. הבנק המרכזי נועד לתמוך בבנק-חבר שנקלע לקשיי נזילות זמניים. התמיכה ניתנת אך ורק באישור של לפחות מחצית מהבנקים החברים ותחת מבחנים מחמירים. לבנקים החברים בבנק המרכזי המשותף קשה להתחרות בריבית של הבנקים האחרים – אבל הם מבטיחים לציבור המפקידים ביטחון גבוה יחסית וחומת הגנה נוספת לחסכונותיהם.
 
נדיר, אבל קורה שבנק אידיאלי מגיע לחדלות פירעון. הוא אינו מסוגל לפרוע במועד את הפיקדונות של לקוחותיו. הבנק פושט רגל, "כרית הביטחון" ממומשת, נכסיו נמכרים ועבור כל שקל של פיקדון שלנו בבנק נקבל רק 40 אגורות. "תספורת". למה הבנק פשט רגל? ייתכן שמנהליו משכו משכורות גבוהות מידי. ייתכן שמנהליו נכנעו לוועד העובדים ושילמו שכר גבוה מידי. ייתכן שהבנק לא סינן כהלכה את הלקוחות להם הילווה כסף, או לא דאג לביטחונות נאותים. גם במקרה אומלל זה – הלקוחות, בעלי חשבונות העו"ש – יקבלו חזרה את מלוא כספם כי הבנק לא השתמש בכסף שלהם להלוואות. אם הבנק הפר את ההסכם עם בעלי חשבונות העו"ש והשתמש בכספם, בניגוד למוסכם, לצורך מתן הלוואות – יש לנו כאן כבר עברה פלילית של גניבה, הפרת הסכם ומעילה באמון – לא מדובר כאן בכישלון עסקי. מנהלי הבנק יישלחו לכלא ל-20 שנה, וכל פקיד בנק שידע ולא דיווח על המעילה באמון ייכלא ל-5 שנים. רף הזהירות של הציבור ושל הבנקים האחרים יקבל חיזוק. רק לקוחות הבנק יסבלו את ה"תספורת" ולא כלל אזרחי המדינה, כי המדינה לא ערבה לעסקים פרטיים.
 
במדינה האידיאלית הריבית נקבעת על פי הביקוש להלוואות והיצע הפיקדונות. אין גורם מרכזי שקובע את שיעור הריבית במשק. בנקים שחסרים להם אמצעים למתן הלוואות, מעלים את הריבית כדי למשוך אליהם פיקדונות. בנקים שיש להם עודף פיקדונות (על פני הלוואות) מורידים את הריבית שהם מחייבים נוטלי הלוואות – כדי לפתות לקוחות שזקוקים להלוואה.
 
במדינה האידיאלית, בגודל של מדינת ישראל, יש בנקים רבים, מאות. התחרות מכתיבה עמלות מינימאליות, שכר העובדים סביר, אבל אין משכורת 13. המנהלים משתכרים היטב אך לא סכומים דמיוניים, כי הבנק האידיאלי אינו יכול לצפות לסיוע ממשלתי אם יקלע לקשיים.            
 
במדינה האידיאלית, אם בנק אחד נופל לא נוצרת בהכרח שרשרת פשיטות רגל של בנקים אחרים, בדיוק כמו שפשיטת רגל של קבלן בניין אינה גוררת להתמוטטות של כל קבלני הבניין האחרים, אלא אולי קשיים אצל ספקים של אותו קבלן, להם הוא חייב כסף. במדינה האידיאלית אין צורך בבנק מרכזי.
 
אבל כיום אין "בנקים אידיאלים"
 
מערכת הבנקאות היא פקעת מורכבת של חוקים ותקנות שנקבעים ומפוקחים על ידי הבנק המרכזי. בנק ישראל הוא "הבנק של המדינה" ולמרות "עצמאותו" הוא חלק בלתי נפרד מהממסד המדינתי. בנק ישראל מנהל בפועל את הבנקים הפרטיים עד לרמה של קביעה מי יהיו בעלי בנק, בחירת מנהלים וגובה העמלות הבנקאיות. הרגולציה של "המפקח על הבנקים" יורדת לפרטי פרטים של מותר ואסור וקובעת מהו ניהול בנקאי תקין.
 
אם הבנק המרכזי רואה עצמו כ"מנהל-על של הבנקים" אז לא פלא שהמדינה אחראית לכל תקלה משמעותית במערכת הבנקאות. גניבת-על של קרוב ל-300 מיליון שקל שבוצעה על ידי פקידה בשם אתי אלון בבנק למסחר, נחשפה בשנת 2002, וכוסתה במלואה על ידי בנק ישראל על חשבון הציבור. קריסתו של הבנק נמנעה, אבל הציבור ממשיך לשלם עד היום את המחיר. נכון לינואר 2008 שולמו על ידי בנק ישראל כ- 600 מיליון שקל ללקוחות הבנק למסחר.
 
ניהול המערכת הבנקאית על ידי פקידי בנק ישראל, והאחריות המשתמעת של הממשלה לשרידותו של כל בנק ולכספי לקוחותיו, גרמו לכך שהמדינה אינה ששה לקחת תחת כנפיה בנקים נוספים ולכן לא נוסד בנק חדש בישראל כבר עשרות שנים. בישראל פעילים כ-14 בנקים לעומת 46 עד 116 בנקים בארצות אירופאיות קטנות (שאינן מרכזי בנקאות בינלאומית) כגון דנמרק, אוסטריה, נורבגיה. גם שם אין "בנקים אידיאליים"...
 
לא קיימת מדיניות רשמית שאוסרת על ייסוד בנק חדש, אבל די בהתעניינות ראשונית, בדבר השלבים והדרישות לקבלת רישיון להקמת בנק חדש, כדי לקבור את הרעיון מיד. הבנקים הם מהמעסיקים הגדולים במשק. חמשת הבנקים הגדולים מעסיקים כ- 50 אלף עובדים. מספר העובדים הגדול מגדיל את חשיפתם לסחיטה מצד ועדי העובדים שמגובים על ידי חוקי העבודה בישראל ולכן הוצאות השכר במערכת הבנקאית גבוהות במיוחד. בעסק פרטי בשוק תחרותי יודעים מנהלים ועובדים, היכן עובר הגבול הדק שמעבר לו רמות השכר מסכנות את שרידות העסק. במערכת הבנקאות קיימת התחושה (המוצדקת), כמו בכל חברה ממשלתית, ששום בנק בישראל אינו יכול להתמוטט כל עוד מדינת ישראל כולה אינה קורסת כלכלית. לכן אין תחרות בין הבנקים על יציבות ואמינות – כל עוד כולם עומדים בדרישות הרגולציה הכול בסדר. בנק חדש, אילו הוקם, היה מהר מאד נסחט על ידי ועד העובדים להתאים את רמות השכר "למקובל במערכת". מבנה ההוצאות שלו היה משתווה לבנקים האחרים, וכדי להתקיים היה נאלץ לגבות את המרווחים "המקובלים" בין הריבית האפסית המשולמת על פיקדונות, לבין ריבית הנשך שנגבית מהלוואות (פער שעומד על כ- 8% בשנת 2012).
 
מצגי השווא של המערכת הבנקאית
 
בניגוד לבנק האידיאלי הראשון שמחזיק במשמורת את מלוא כספי חשבונות העו"ש ואינו מלווה אותם או משתמש בהם – הבנק המודרני מציג מצג שווא ללקוחותיו: כל בעל חשבון עו"ש בטוח שכספו נמצא בכספת הבנק (ולכן הבנק לא משלם ריבית על חשבונות עו"ש), אבל במציאות הכסף איננו, למעט גיבוי של "רזרבה" קטנה. הבנק הילווה את הכסף "הזָמין" שלכם (שבחשבון העו"ש) ללקוח אחר. במילים אחרות – הבנק עושה שימוש באותו הכסף פעמיים: הוא מבטיח לכם כי הכסף עומד לרשותכם בכל עת, אבל גם מלווה את אותו כסף למישהו אחר בעת ובעונה אחת. הבנק נתן הלוואה למישהו אחר מבלי שלנו יהיה פחות כסף בחשבון – הבנק יצר כסף חדש יש מאין. התיאור הוא להמחשה בלבד כי למעשה הבנק לא לוקח את "הכסף שלנו" ומלווה אותו. כל כסף שמופקד בבנק מאבד מייד את זהותו ונכנס למאגר שנקרא "הרזרבות של הבנק".
 
מצג שווא (חלקי) נוסף של הבנק הם הפיקדונות (או תוכניות חיסכון) ה"סגורים". ברור לכול לכאורה כי כאשר אנחנו "סוגרים" פיקדון ל-3 שנים, כספנו הולווה על ידי הבנק לאחרים. אין לנו כסף בחשבון למשך 3 שנים. רק כך יכול הבנק להבטיח לנו ריבית על כספי הפיקדון הסגור (חלק מהריבית שהבנק מקבל מהלוואת כספינו לאחרים). אבל במציאות, אם אנחנו "לחוצים" וזקוקים לכסף באופן דחוף – הבנק מאפשר לנו "לשבור" את תוכנית החיסכון. הבנק למעשה נותן לנו כסף שעדיין לא חזר אליו ממקבל ההלוואה. הבנק במקרה זה מטיל עלינו "קנס שבירת פיקדון" – ואנחנו נאלץ לוותר על הריבית שנצברה בתוכנית החיסכון. מהלך כדאי מאד לבנק שמעלה את המרווח שלו בין ריבית שהוא משלם לנו לריבית שהוא גובה מהלווה ל-100 אחוז.
 
כך (ולא רק כך) נוצרת תופעה שהבנקים לווים כסף לזמן קצר מבעלי פיקדונות, אך מלווים כסף לזמן ארוך יותר. נוצר פער תזמון שעלול ליצור לבנק קשיי נזילות: הבנק תמיד צריך להשיב כסף לבעלי פיקדונות מוקדם מאשר חוזרים אליו כספי הלוואות שהעניק. הבנק אינו מודאג מקשיי נזילות אלה כי בנק ישראל עומד הכן לספק לו "נזילות" ככל שיידרש.   
 
מוטי היינריך
 
המשך בפרק השני (בימים הקרובים) – מהו כסף ומי מדפיס אותו?

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 15:29

3000 תוים נשארו