שלישי, 28 מרס 2017 04:24

חוק השכירות ההוגנת – סיסמא בולשביקית

בכל דיקטטורה שמבוססת בהכרח על דיכוי והתעלמות מזכויות הפרט של קבוצות באוכלוסייה (או של כל האוכלוסייה) דואגים השליטים לעטוף חוקים ומהלכים בשמות "רכים" ושובי-לב – הפוכים למשמעותם המעשית.

הכי מבוקש

הכי מבוקש

הכי מבוקש

2367

תזכיר "חוק השכירות ההוגנת" אותו קידמו הח"כים רועי פוקלמן וסתיו שפיר (המחנה הציוני) מכפיף שינויים בשכר הדירה להחלטות פוליטיות של הכנסת. החוק מגביל את שכר הדירה, קובע את תוכן ההתקשרות בין הצדדים, מגדיר מהי דירה "ראויה למגורים" ועוד.

תזכיר הצעת החוק לא התקבל. אבל בדצמבר 2016 התקבלה בקריאה ראשונה גרסה "מרוככת" של התזכיר המקורי (בוטלה ההגבלה על גובה שכר הדירה). הנוסח המתוקן "טוב לכולם". עד כדי כך "טוב" שעוסקים בתחום ההשכרה מעידים כי למעשה כמעט כל הדירות המושכרות בישראל עומדות מראש, כבר כיום, בדרישות החוק... לדוגמה: רוב בעלי הדירות בתל אביב מסתפקים ב-2 ערבים להסכם השכירות ולכל היותר דורשים בנוסף – סכום השווה לחודש שכירות כפיקדון. החוק החדש מאפשר לדרוש מדייר פיקדון עד לסכום של 3 חודשי שכירות... כמקובל, הצעת החוק מייצרת ביורוקרטיה חדשה ותעלה כסף גם למשלם המיסים. הממשלה "תעודד" השכרה לזמן ארוך באמצעות מענקים לבעלי דירות (ביטוח "חינם"). כמו כן יוקם "מוקד" קשרי שוכרים-משכירים שמשמעותו ג'ובים שיצמחו עם הזמן.

הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה היא שלב מעבר ולכן ראויה להתעלמות. הדינמיקה הפוליטית תדרוש עם הזמן תיקונים מחמירים בחוק, ברוח התזכיר המקורי. הגרסה שהתקבלה היא בבחינת "להכניס רגל בדלת" – המשך יבוא, מובטח.

חופש ההשכרה

שוק השכירות הוא בינתיים אחד מהתחומים החופשיים המעטים שנותרו במדינת ישראל, בו היחסים בין הצדדים (השוכר מול בעל הדירה) נקבעים במו"מ חופשי. ההתקשרות בהסכם שכירות אינה נכפית על אף צד ויסודה בהסכמה הדדית. המידע על דירות להשכרה נגיש לכולם, גלוי וניתן להשוואה. השוק גדול ומתבצעות בו מאות אלפי עסקאות.

מי שמחפש דירה להשכרה מבקר במספר דירות לפני קבלת החלטה, משווה, שוקל ומתייעץ; ומנגד – בעלי הדירה נפגשים עם מספר שוכרים פוטנציאלים ושוקלים עם מי לחתום על הסכם שכירות. בכל אזור ועיר בארץ נקבע שכר הדירה על פי איכותה היחסית של הדירה, הביקוש וההיצע של דירות המתחרות על לב השוכרים, איכות השוכר ואישיות בעל הדירה.

מבנה הסכם השכירות סטנדרטי למדי, וחילוקי דעות נפתרים בדרך כלל ללא עורכי דין ובתי משפט.

בניגוד לתעמולה הפוליטית, אין בסיפור "חזקים" ו"חלשים". בחלק ניכר מהדירות ניתן לגור בשכירות שנות דור. אני אישית גרתי בשכירות, באותה דירה בתל אביב, במשך 25 שנים ולאורך התקופה שכר הדירה התאים עצמו לתנאי השוק המשתנים.

בעל הדירה זקוק מאד לשוכר. אם הגזים במחיר שדרש – הדירה תעמוד ריקה והכנסתו תיפגע וכך גם קורה לעיתים. רבים מבעלי הדירות פורעים משכנתא, בעזרתה קנו את הדירה, ואיש מהם לא ישמח לשלם ארנונה וועד בית על דירה ריקה. אין שחר לטענה שבעלי דירה בתל אביב, לדוגמה, יכולים לדרוש ולקבל מחיר כרצונם. השוק מאלץ את בעלי הדירה להתאים את שכר הדירה לאיכות היחסית של הדירה בהשוואה לדירות מתחרות ולמחיר המקובל באזור. גם השוכר לא יכול לדרוש שכר דירה נמוך מידי – כי אז יעדיף המשכיר דייר אחר. הצדדים זקוקים ותלויים האחד בשני.

בזכות החופש של הצדדים לעסקה, אין בישראל צורך ב"קומבינות" כדי לשכור דירה, מהסוג המקובל ב"אירופה הנאורה". אין שחיתות ואין עבריינות עממית המונית בשוק השכירות, אין צורך בקשרים ו"פרוטקציה" כדי לשכור דירה. שוק השכירות בישראל אינו יוצר עיוותים כלכליים שמשליכים על שווקים אחרים. ברבות מהמדינות "הנאורות", עיוותי שוק ההשכרה משליכים על שוק העבודה ושווקים אחרים. דוגמה מאירופה: שוכרים "מוגנים לעד" מוכנים לוותר על הצעת עבודה קוסמת ומתאימה בעיר אחרת – רק כדי שלא לוותר על הדירה המסובסדת, על חשבון הציבור, בה הם מתגוררים כעת.

רובן הגדול של הדירות להשכרה במצב תחזוקתי סביר. לא מעט מהדירות מטופחות ויש גם דירות מוזנחות. השוכרים לא טמבלים או חסרי ישע – הבחירה בידיהם ובהתאם לתקציבם. הדירה מוזנחת? מחירה צונח כי הביקוש לה קטן יותר.

בעל דירה מציע להשכרה דירה קטנה של 8 מ"ר ברחוב הכי מבוקש בתל אביב ב-1,500 ₪ לחודש? לא מוצא חן בעיניך? אל תשכור! שכר הדירה בשדרות רוטשילד בתל אביב גבוה מידי? תגורי במחצית המחיר בגבעתיים, או אף פחות בבת ים!

שוק ההשכרה בישראל הוא כנראה ההוגן במערב. מ"שמורות הטבע" האחרונות של חופש הפרט והגנה על זכות הקניין. זכות הקניין משמעותה גם הזכות הבלעדית של בעל הקניין ליהנות מפירות רכושו, להזניח את רכושו או לטפחו – הוא לא כופה על איש לשכור את הדירה.

ההצלחה היחידה של הקומוניזם

קרל מרקס והקומוניסטים ממשיכי דרכו שללו את הקניין הפרטי – פרי עמלנו אינו שייך לנו אלא "לכולם". הקומוניזם היה מראשיתו תאונה מוסרית וכמובן גם כישלון מעשי מוכח בנהרות דם. למרות כישלונו, הצליחה האידיאולוגיה להכות שורשים במוחו של רוב הציבור ומנהיגיו. רוב הציבור מסכים לגזל חלקי של זכות הקניין "בתנאי שבוזזים אחרים ולא אותי". כולם יצביעו בשמחה לטובת הגבלת מחיר הגז והטלת מס חריג על גילויי הגז של יצחק תשובה, אבל יכעסו מאד אם הממשלה תגביל את המחיר שאפשר לדרוש על מכירת המכונית המשומשת שלהם. ברוב המדינות הדמוקרטיות תמיד יימצא הרוב שיצביע בשמחה על הפקעת רכוש של מיעוט אמיד וחלוקתו בין רבים.

מגורים הם מהצרכים הבסיסיים של האדם. כל אחד גר וכל אחד ישמח לשפר את מגוריו. לרוע המזל, מגורים הם גם מוצר יקר מעצם טבעו. גם אם מחירי הדירות ירדו – הם תמיד יהיו יקרים מאד. בעלי דירות תמיד יהיו מיעוט פוליטי מול קבוצת שוכרי הדירות. שילוב נסיבות זה הוא כר פעולה נרחב לפוליטיקאים. לכן, בכל תקופה יעלו הצעות חוק לפגיעה בזכות הקניין של המיעוט והענקת "הטבות" לקבוצה הפוליטית הגדולה של השוכרים. לכן קיים לחץ מתמיד בכל העולם לחקיקה לטובת שוכרי דירות, מה עוד שלא קיימת עכבה מוסרית לבזוז את המיעוט ("יש להם מספיק") – הקומוניסט של היום נקרא "חברתי". "מס הדירה השלישית", "מחיר למשתכן", "חוק השכירות ההוגנת" – הם הביטוי המעשי לתסמונת.

יום הוא בעצם לילה

"חוק השכירות ההוגנת" נושא שם כמיטב סיסמאות הטרמינולוגיה הבולשביקית. בכל דיקטטורה שמבוססת בהכרח על דיכוי והתעלמות מזכויות הפרט של קבוצות באוכלוסייה (או של כל האוכלוסייה) דואגים השליטים לעטוף את החוקים והמהלכים בשמות "רכים" ושובי-לב – הפוכים למשמעותם המעשית. "הקפיצה הגדולה קדימה" זה היה שמה של תכנית החומש של מאו צה טונג בשנות ה-50 בסין הקומוניסטית – תכנית שדיכאה והרעיבה למוות עשרות מיליוני סינים. אחת מהסיסמאות המובילות הייתה: "העז לחשוב, העז לדבר, העז לפעול" ( Dare to think, dare to speak, dare to act). אבל מי שפעל על פי הסיסמא מצא עצמו במחנה ריכוז ל"חינוך מחדש"...

לא רק החכי"ם (מכל המפלגות) מקדמים את החוק הבולשביקי, אלא גם הרוח הגבית בתקשורת ובעיתונות הכלכלית. אין חשש שמערכת המשפט תעמוד בדרכו של החוק כי הפגיעה בזכות הקניין ובחופש הפרט של בעלי הדירות תהיה הרי "מידתית" ו"לתכלית ראויה". רק שרת המשפטים, איילת שקד, מעכבת בינתיים את החוק.

העיתון הכלכלי "דה מרקר" אימץ לאחרונה את דגל המאבק למען פיקוח ומגבלות על שוק השכירות "הפרוץ". העיתון מציג תמונה חלקית מאד של "הישגי" הרגולציה על שכר הדירה במדינות אחרות וקורא לאמץ אותם בישראל. השאלה המוסרית של פגיעה בזכות הקניין ובחופש הפרט של בעלי הדירות כלל לא עולה לדיון, כי המרקסיזם כבר התנחל עמוקות במוחות ההמונים ואין מניעה לפגיעה ב"חזירים" (הרי כולנו "חברתיים").

לאיילת שקד לא יעמוד הכוח (הפוליטי) להתנגד זמן רב לחוקי הביזה. "הבאג הדמוקרטי" חזק ממנה. פוליטיקאים לעולם יפעלו בכיוון שיתרום (להערכתם) להבטחת הקדנציה הבאה. כך בישראל וכך ב"מערב הנאור".

מוטי היינריך

כתבת המשך בקרוב.

עודכן לאחרונה ב שלישי, 28 מרס 2017 04:54
דוד סלוטקי
חוזר: חוק השכירות ההוגנת – סיסמא בולשביקית
השכרת דירות מורידה את הערך שלהן. כל מס נוסף וכל רגולציה נוספת מקטינים את כדאיות ההשכרה. עדיף להשאיר את הדירות להשקעה ריקות ולהנות מעליית ערכן. תמיד הדירה תשמור על ערכה הראלי שהרי מחיר הדירה תמיד יישאר צמוד למדד מחירי הדירות.
0
עמי
חכם נכון וצודק
וכל מילה מיותרת
0
תחריראל
חוזר: חוק השכירות ההוגנת – סיסמא בולשביקית
"הקומוניזם היה מראשיתו תאונה מוסרית".מעולה! ביטוי מזוקק של כל הרע והמטומטם בקומוניזם, סוציאליזם, בולשביזם ואחיהם.האם חוק הגנת הדייר עדיין בתוקף?מה עושים כששוכר לא משלם, לא עוזב את הדירה? מה המצב החוקי דהיום?
0
שחרורון
הבאג הדמוקרטי במיטבו
בגילגולים המוקדמים של הדמוקרטיה נתנה זכות הצבעה רק למי שהיה רכוש (כלומר אדמה). זה אולי נשמע מרושע (הרי לכולם מגיע הכל תמיד), אבל הרעיון הוא מאוד הגיוני: אם אין לך רכוש, אין לך סיבה להגן על זכויות קניין, ולכן תצביע כדי לגזול רכושם של אחרים.נקודה למחשבה
0
יעקב
חוק הגנת הדייר הישן חי וקיים
חוק הגנת הדייר (בגלגוליו השונים) משנת 1945 (מימי המנדט הבריטי) עדיין בתוקף, חי וקיים. אלפים או עשרות אלפים של נכסים שהופקעו מבעליהם (ללא פיצוי), מוחזקים גם כיום על ידי "דיירים מוגנים" שלא ניתן לפנותם ואשר אינם משלמים למעשה שום שכר דירה.בשנת 1958 ואח"כ 1962 ו 1972, "ביטלו" את חוק הגנת הדייר הקודם - כלומר נמנעו מלהחילו על נכסים חדשים. כך נוצר מצב שהוא חל היום רק על נכסים מעטים יחסית - בנינים ישנים שקיימים מימי המנדט. אבל, על נכסים אלה כן חל חוק הגנת הדייר ומשרד השיכון מפרסם מדי פעם טבלאות מעודכנות של שכ"ד החוקי לדירות מוגנות - שבהן שכר הדירה נקבע על ידי הממשלה ולא על ידי הסכם בין המשכיר לשוכר.
0
איציק
מה הייס המספרי בין שוכרים למשכירים?
שאלה: על מנת ששוכרי הדירות יהיו רבים מהמשכירים, המשכיר הממוצע צריך להשכיר יותר מדירה אחת. מישהו יודע מה מספר הדירות למשכיר?
0
מוטי היינריך
בעלים של יותר מדירה אחת
בערך 250 אלף ישראלים יש יותר מדירה אחת. רובם בעלי 2 דירות. חפש בגוגל.לא תמיד הדירה השנייה מושכרת. לפעמים בן משפחה גר בה.
0

3000 תוים נשארו