והפעם, מקבץ קצר של "ענייני דת" שכיכבו לאחרונה בחדשות. עניינים שאין בהם מימון על חשבון משלם המיסים, הם נובעים מהאידיאולוגיה השלטת של מעורבות יתר של המדינה בחיי הפרט ושלא היו אמורים כלל לעלות לדיון במדינה חופשית: 

למה צריך חוק גמ"חים? 

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת חוק של ח"כ משה גפני, המסדירה את פעילות הגמ"חים (קופות לגמילות חסדים) למעמד של מוסד פיננסי. 

למה צריך חוק גמ"חים? למה צריך להסדיר כול דבר בחוק? ח"כ גפני אומר: 
"העובדה שעד היום הגמ"חים אינם מוגדרים בחוק היא כתם למדינה". לדבריו, הגמ"חים הם חלק ממורשת ישראל והם פועלים מאות שנים, ואין שום קשר ביניהם לבין חוק בנק ישראל. "כאשר נכנסתי לתפקידי לפני כשנה, נדהמתי לגלות שהגמ"חים שקיימים לאורך כל ההיסטוריה, חלק ממורשתוו המפוארת של עם ישראל, 
פועלים בניגוד לחוק". אמר יו"ר הוועדה והוסיף: "אני לא מקבל את המשפט שאומרים ש'יהיה בסדר'. לא ייתכן שהמדינה לא תכיר רשמית בגמ"חים שמטרתם סיוע לזולת. הגמ"חים הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל ומהערבות ההדדית". 

למה המדינה צריכה "להכיר בגמ"חים"? הם פעלו במשך דורות בהצלחה גדולה, בלי "הכרה של מדינת ישראל". לא צריך הכרה. שימשיכו לפעול, חופשי חופשי. לא צריך לעשות הכול במדינה רק בחסות חוקים ובהתערבות ורגולציה ממשלתית. זה שאין חוק גמ"חים זה טוב, זה לא כתם. 

בנק ישראל, באמצעות חוק הבנקאות, מנסה למנוע מאנשים (וגם מגמ"חים) לתת הלוואות, ולקבל פיקדונות. למה? אם המדינה לא מרשה – הפעילות אסורה!! זו המנטאליות הטוטליטרית שהשתלטה עלינו. 
למה שלא יהיה במדינה חופש לאנשים לנהוג כרצונם. ירצו, יפקידו כסף בגמ"חים, ירצו ייקחו הלוואות מגמ"חים או מכל אזרח אחר. אם יפקידו כסף בגמ"חים (או אצל כל אחד אחר) ויפסידו – זבש"ם (זו בעיה שלהם). המדינה לא צריכה להתערב ולאמור לכולם: אני אערוב לכם שלא תפסידו כסף.. אנשים מבוגרים לא צריכים את חסות המדינה בכול. 

אם גמ"ח יבצע מעשה מרמה – הוא יתבע וייענש לפי הצורך. אין לנקוט "פעולות מנע" מראש – כמו תביעה לרישוי גמ"חים (או כול מוסד אחר) – רק בגלל טענה שייתכנו מעשי רמאות. 

כמובן - בנק ישראל מתנגד. הוא מעוניין לשמור על מונופול הבנקים "שלו" בתחום הבנקאות. כי אם אנשים יפקידו כספים בגמ"חים, ויקבלו שם ריבית נורמאלית, הרי הבנקים שבחסות הממשלה יפסידו – אז הנגיד מתנגד. הוא לא פועל למען האזרחים, אלא למען עושק האזרחים בידי המדינה ובנק ישראל – שהוא חלק (מיותר) ממנה. 

מי יפקח על הדיינים ? 

במאמר ב- ynet על ההסמכה של בתי הדין הרבניים מתנגדת הכותבת (עו"ד בתיה כהנא-דרור) להסמכה, ואחד מנימוקיה הוא (כותרת המאמר): "מי יפקח על הדיינים?" (שחלילה לא יהיה משהו בלי פיקוח!!). 
את התשובה נתנו הטוקבקיסטים. הנה התשובה בצורת שאלון אמריקאי (בחר את התשובה הנכונה). 
1. מי שמפקח על הבג"ץ. 
2. הקדוש ברוך הוא. 
3. שתי התשובות נכונות. 

בתי דין רבניים לענייני ממון – למה לא? 

בתי דין רבניים בארץ דנים בדיני אישות (נישואין וגירושין) – על פי החוק בישראל – במסגרת מה שנקרא "הסטאטוס קוו" בין דתיים לחילוניים. (חוץ מזה יש גם בתי משפט אזרחיים לענייני משפחה). 

בתי דין רבניים היו דנים גם בענייני ממון – תביעות כספיות אזרחיות – בין מתדיינים דתיים שבחרו לפנות אליהם. עד כה הכול תקין, כך זה התנהל 55 שנה. 

ואז התערב בג"ץ, והשופטת פרוקצ'ה כתבה שהדיון בענייני ממון בבתי הדין הרבניים אינו "מוסדר בחוק", ומן הראוי להסדירו. יש לי רושם שהיא התערבה לתקן משהו שלא היה מקולקל. כעת מתפתח דיון לוהט - כן לתת לבתי דין רבניים סמכות לדון בענייני ממון (לפי משפט ההלכה) או לא לתת? הוגשה הצעת חוק ההסמכה. 
אני לא רואה מה הבעיה. מי שרוצים להתדיין בבית דין רבני לפי משפט הלכה (מן הסתם אנשים דתיים) יפנו לבית דין רבני. למה המדינה צריכה להתערב? למה צריך "חוק הסמכה"? למה צריכים כול החשודים הרגילים להזדעק "ומי יפקח"? "ומי ישמור על זכויות הנשים?" "הייתכן במדינהה נאורה...?" 
לשם מה כול הדיונים השטותיים האלה? 

אנשים שרוצים להתדיין בבית דין רבני, יתדיינו שם, מבלי שהמדינה תתערב להם בחיים שלא לצורך. אני בעד כמה שיותר דברים "בלתי מוסדרים". הנטייה הזו לנסות להסדיר הכול בחוקים ולנהל הכול באמצעות המנגנונים של הממשלה והכנסת (מנגנונים פוליטיים) – נובעת ממנטאליות טאוטונית (הגרמנים נורא אוהבים סדר), וטוטליטרית. אני בעד חברה יותר חופשית, הזורמת מעצמה, בלי ניהול מגבוה של כול פרט. (ייתכן ויש קשיים שאני לא הבנתי בנושא ספציפי זה – אשמח לשמוע הנמקות קונקרטיות מדוע צריך חוק הסמכה, אם יש למישהו). 

קווי מהדרין לא עניין לבג"ץ 

הציבור החרדי מעדיף הפרדה של מינים בכל מקום, ובמקרה הנוכחי – בקווי תחבורה ציבורית. מה רע? מדוע לא יינתן לאנשים מה שהם רוצים? אכן הונהגו קווי תחבורה "מהדרין" בהם נהוגה הפרדה (גברים לפנים, נשים מאחור, כמקובל). אך נגד הסדר זה הוגש בג"ץ: 
הפוסק בעניין חוקיות ההפרדה בקווי האוטובוס יהיה בג"צ, שדן מאז 2008 בעתירה שהגישו המרכז לפלורליזם יהודי וקבוצת נשים. אלא שאין כל ביטחון כי החלטת בג"צ אכן תשנה את המציאות בקווי המהדרין – הציבור החרדי עלול להתנגד באופן תקיף להחלטת בג"צ שתהיה מנוגדת לדעתם. 

שר התחבורה השיב לבג"ץ שהוא נוטה לאפשר את ההפרדה במסגרת "הסדרים וולונטריים". יפה מצידו שהוא מסכים לאפשר לאנשים לנהוג לפי העדפותיהם. רוחב ליבו ראוי לציון. 

מה שאני לא מבין מדוע שר התחבורה והבג"ץ צריכים לנהל לנו את התחבורה הציבורית. יוסר נא כל פיקוח, התערבות, רישוי ורגולציה מעל קווי תחבורה. הממשלה, השר והבג"ץ צריכים לרדת מהנושא (ומעוד נושאים רבים) ולתת לאנשים לנהל את חייהם באופן חופשי. כך יוכלו להופיע הרבה יזמים-מסיעים המספקים שרותי תחבורה למי שזקוק. יזמים אלה יפעילו מוניות שרות, מיניבוסים ואוטובוסים, הכול לפי הביקוש. חלק מהרכבים יהיו רק לגברים, חלק רק לנשים, חלק מעורב עם הפרדה, חלק מעורב בלי הפרדה. הכול לפי הביקוש. גם המחיר יהיה בהתאם. אם יהיה ביקוש יותר גבוה לאוטובוסים עם הפרדה – יגבו מחיר יותר גבוה עבור נסיעה באוטובוס כזה. הכול חופשי לגמרי. אין שום הצדקה לניהול התחבורה הציבורית בידי הממשלה, שר התחבורה והבג"ץ. 

איך לא חשבו על זה קודם?... 

יעקב