רביעי, 18 יוני 2008 15:45

''מס צודק'' הוא מס שאחרים משלמים ולא אני

תכנית האוצר להפחתה הדרגתית של מס הכנסה היא כל כך הדרגתית שבקושי נרגיש בה. הבעייה הראשונית אינה ''נטל המס'' אלא''נטל ההוצאות'', הוא שקובע כמה מס יגבו מאתנו. למרות זאת, כל המקצץ יבורך.

שר האוצר הכריז על תוכנית להפחתת מס הכנסה. הפחתה הדרגתית. כל כך הדרגתית שבקושי נרגיש אותה. נטל המס ירד ''בהדרגה'' עד שנת 2015. כל תוכנית ''ארוכת טווח'', על רקע המבנה הפוליטי של הדמוקרטיה הישראלית, מעוררת חשד באשר לסיכוייה להגיע לקו הסיום. מתישהו יקום פוליטיקאי שיציע איך להגדיל את הוצאות המדינה. הלך הקיצוץ במס.

אף אחד לא אוהב שיחרימו לו כסף ויעבירו אותו לאחרים. זה בדיוק מה שעושה המדינה באמצעות המיסוי הכבד. אפילו חסידי ''מדינת הרווחה'', הפרופסורים ''החברתיים'' באוניברסיטה, ו''השדולה החברתית'' בכנסת – לא אוהבים שיחרימו להם כסף. כל אחד מהם מתייעץ עם רואה החשבון שלו בסוף השנה כיצד למזער את היקף הסיוע האישי שלו ל''שכבות החלשות'', כלומר איך להימנע מתשלומי מס. כולם בטוחים ש''מישהו אחר'' צריך לשלם, למה אני?

מי נושא בנטל המס?

מי שנושא בנטל המס היא קבוצת האוכלוסייה שיוצרת ערך כלכלי [לאו דווקא העשירים], יוצרת מכוח כישרונה ועבודתה מוצרים ושירותים שמישהו מוכן לקנות מרצונו החופשי. המס שהמדינה גובה מסקטור יצרני העושר מממן את החלק האחר של האוכלוסייה שהם ''מחסלי העושר'' או ''מחסלי הערך''.

''מחסל עושר'' אינו בהכרח כינוי גנאי. אפילו הצבא שייך לקטגוריה זו. עובד מדינה שקורא כתבה זו, המורה או השוטר יזעקו ברגע זה ויטענו בטוקבק שגם הם משלמים מס הכנסה. נא להירגע, אתם באמת לא משלמים מס הכנסה למרות שכך כתוב בתלוש. המדינה שמשלמת את המשכורת, מעבירה אליכם כסף לצורך ''תשלום המס'' ולוקחת את אותו הסכום חזרה. משרד האוצר מעביר כסף מכיס ימין לכיס שמאל. אתם לא מייצרים עושר ולכן אין מאיפה לגבות מכם מס. כדי להבהיר סופית נקודה זו, תארו לעצמכם שהמדינה מבטלת את מס ההכנסה לעובדי המדינה. כל אחד מעובדי המדינה נשאר עם אותו נטו ביד כמו היום. בתקציב המדינה לא יחסר שקל: המדינה לא תגבה ממשכורת ה''ברוטו'' שלכם מס וגם לא תשלם לכם ברוטו מנופח.

אם כך, משלמי המס האמיתיים הם אך ורק אזרחים שיוצרים עושר. חברות, עסקים קטנים, יזמים וכל עובדי אותם הגופים. הכסף שהמדינה מחרימה מהם מממן את כל ''מחסלי העושר''. אך יש גבול לכסף שניתן לחלוב מהנישום. בשלב מסוים הוא עלול להפסיק לנשום, להפסיק לייצר עושר בישראל. פשוט לא יהיה כדאי. החברה המצליחה תברח מישראל, דרישות השכר יעלו וקשה יהיה למכור את המוצר, או שפשוט כסף שחור יעבור במעטפות והקומבינות יחגגו. הצלחת קבוצת ''יצרני הערך'' היא שקובעת עד כמה רמת החיים של כולנו תהיה גבוהה.

''נטל המס'' נובע מנטל ההוצאות

לכן, כדי שהכלכלה תשגשג ורמת החיים של כולנו תעלה, צריך להקל על יצרני העושר. חלק גדול מידי מאתנו חי על חשבונם – לא על חשבון המדינה, כי ממשלה לא מייצרת נעליים ולא מחשבים. כל קיצוץ במס יתקבל בברכה. אך קיצוץ גדול ואמיתי ניתן לבצע רק אם נצמצם דרסטית את מספר ''אוכלי החינם'' במדינת ישראל.

אחת מבעיות היסוד המדוברות היא ''שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה''. ואכן, רבים מידי לא עובדים. בעיקר, מקרב נשים, חרדים, מקבלי קצבאות למיניהן ועוד. אך זו בהחלט תמונה חלקית מאד. אנחנו מתעלמים ממאות אלפי הישראלים ש''כאילו עובדים'' – מקבלים משכורת, לרוב מכובדת, 9 בבוקר, קפה, סמול-טוק, הפסקות, שיחות טלפון פרטיות, יציאה ל''סידורים'', 4 אחר הצהריים והביתה.

קשה לדעת כמה ''אוכלי חינם'' נושא המשק הישראלי על גבו, אך קרוב ל- 800 אלף איש מועסקים בסקטור הציבורי. רבים אחרים מועסקים במוסדות שנתמכים חלקית על ידי המדינה. כמה מהם מיותרים לגמרי? כמה מיותרים חלקית? כמה מהם אכן עובדים קשה אבל כל המוסד בו הם עובדים מיותר לגמרי? הם נמצאים בכל מקום: ברשויות המקומיות, במשרדי ממשלה מיותרים, במועצות הדתיות, באוניברסיטאות, בחברת חשמל, בצבא קבע, ברשות השידור, בנמלים ובמאות גופים ציבוריים אחרים. קשה להעריך במדויק את מספר ''אוכלי החינם''. כנראה מאות אלפים.

להפסיק לשחק ב''כאילו''

נניח, שבוקר בהיר אחד מפסיקים לשחק ב''כאילו'', סוגרים את כל המנגנונים והמשרדים המיותרים – כולם הביתה. האם האבטלה תגדל? מה יעשו מאות אלפי המפוטרים? האם לא נתדרדר למיתון כלכלי כבד?

להבהרת התשובה נניח שקיים בישראל ארגון פשע מסועף שסוחט מידי חודש אלפי אנשי עסקים ומחרים מהם בקביעות מיליוני שקלים. את הכסף, דמי החסות, מחלקת המאפיה בין אלפי חייליה וזה עיסוקם היחיד. אלפי משפחות המאפיה מתפרנסות מהגזל הקבוע. שגרת חייהם ממומנת מגביית דמי חסות. בכסף זה הם קונים בגדים, אוכל, הולכים למשחק של מכבי, טסים לנופש בטורקיה ונותנים דמי כיס לילד. והנה יום אחד מתמנה מפכ''ל משטרה נמרץ – ארגון הפשע מחוסל, ראשיו בכלא, אלפי חייליו נותרים ללא פרנסה ונאלצים לחפש עבודה אמיתית. האם כוח הקניה במשק קטן? האם תיגרר המדינה למיתון? ברור שלא – הכסף שלא נסחט יישאר בידי בעליו החוקיים – אלה שיצרו אותו בכישרונם – הם ישתמשו בו לצריכה, או להשקעות נוספות שיצרו מקומות עבודה חדשים, או לחיסכון שגם הוא מניב השקעות חדשות. המשק צומח, רמת החיים של כולם עולה. כך נוסף כוח קניה ממשי למשק.

מבחינה כלכלית אין הבדל אם גובי הכסף הם שלטונות מס הכנסה או אם זה ארגון פשע שנוהג כך. גם השימוש בכסף אינו שונה מבחינה כלכלית: הממשלה מחלקת אותו כשכר למאות אלפי עובדים מיותרים או אם המאפיה מחלקת את הכסף ל''חייליה'' שלא מייצרים דבר. רק חלוקת ההכנסות משתנית – שום מוצר או שירות בעל ערך לא מתווסף. במדינת הרווחה הישראלית אין למזלנו ארגון פשע כזה, אך יש ממשלה שנוהגת [מבחינה כלכלית] באורח דומה – גובה בכפייה את אותם הסכומים, מאותה אוכלוסייה, ומחלקת את הכסף לפי החלטות פוליטיות. כספי ''העברה'' אלה, גם הם לא תורמים לצמיחה ולא ל''כוח הקנייה''.

הצעתנו [האוטופית במבנה הפוליטי הנוכחי...] היא אכן לפטר את כל עובדי הציבור המיותרים, כולם הביתה. אבל כדי למתן את המכה, להמשיך ולשלם להם שכר בתקופת מעבר. החיסכון יהיה מיידי: הם יפסיקו מייד לייצר הוצאות – המזגנים לא יופעלו, האורות לא ידלקו, הוצאות נסיעה, שמירה, ציוד משרדי – רשימה ארוכה. ''מוסדות'' ייסגרו, בניינים יימכרו, ארגון שיש לו זכות קיום יופרט או יירשם כעמותה ויתקיים מתרומות. המשכורת אותה יקבלו בתקופת המעבר תקטן מידי חודש באחוז אחד – אחרי 8 שנים תתאפס. במקביל יקטנו המיסים שאזרחים משלמים. ציבור ''אוכלי החינם'' ימצא מהר מאד עבודה אמיתית שמייצרת עושר במשק צומח.


מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 05:45

3000 תוים נשארו