הבנק המרכזי מדפיס שקלים, ובאמצעותם רוכש דולרים. הצפת השוק בשקלים מורידה את ערכם. עליית מדד המחירים לצרכן מבטאת את הקטנת כוח הקניה שלנו, את דילול ערך הכסף שבארנקנו. מס "בלתי נראה".
דפלציה היא ירידת מחיר מוצרים שמאפשרת לנו לרכוש יותר מוצרים באמצעות כספינו. מדוע עליה בערכו של הכסף בארנק שלנו זו תופעה רעה שצריך "להילחם בה". ואילו אינפלציה "מתונה" ששוחקת את ערך כספנו "טובה"?
הבעיה אינה במנהלים, בשר או מחסור בתקציב. אלא במונופול שהמדינה נטלה לעצמה – לחנך, להכתיב מערכי לימוד, לקבוע מי ילמד, כמה, מתי והיכן – הכול. משרד חינוך אינו יכול לחנך כפי שמשרד התיירות לא מביא תיירים.
פרק ההמשך של תכנית אובמה ל"חילוץ" הכלכלה מהמשבר כולל מענק של 4,500 דולר לבעלי מכוניות ישנות ("גרוטאות") שירכשו רכב חדש. מהלך חסר תועלת – במקרה הטוב.
בנק ישראל רכש בשנתיים האחרונות כ- 25 מיליארד דולר. כסף אמיתי, בסדר גודל של כל תקציב הביטחון למשך שנתיים! כדי שעסק יצבור יתרות רווח הוא צריך למכור משהו. איך מצליח בנק ישראל לצבור עושר כלכלי כה עצום?
