רבות נכתב, נאמר וצולם על מלחמת מאה השנים של יהודים מול ערבים במזרח התיכון. הדברים שבהמשך הם ניסיון להתייחס למלחמה המתמשכת מזווית הראיה הייחודית של "קו ישר" – זכויות הפרט לחיים, לחרות, לקניין.
נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, אמר באחת מפגישותיו עם מנחם בגין, שארצות הברית הייתה אולי מקבלת בהבנה רכישת קרקעות ביהודה ושומרון ע"י משקיעים פרטיים, אך אינה יכולה להסכים עם פעולותיה של ממשלה.
בימים האחרונים מתרבות הידיעות על העברות כסף קבועות של בנק ישראל לרצועת עזה. דר' גיא בכור כותב: "עולם הפוך ומקומם... והשקלים זורמים עם משאיות הברינקס לרצועה". מי מרוויח?
בימים האחרונים, לאור "המצב", נתקלתי בטענה של ידידי כי מצבה הביטחוני הייחודי של מדינת ישראל "מוכיח" סופית שבמדינת ישראל לא תיתכן כלכלה חופשית. "המצב" מחייב מעורבות ממשלתית גבוהה. האומנם?
רוב שטח הנגב, הזמין להתיישבות, הוא בפועל בשליטה בדואית. "ועדת גולדברג" תמליץ לרשום בטאבו על שמם חלק נכבד מהקרקעות שהם תובעים ועל היתר יקבלו "פיצויים" נכבדים. אבל ליהודים אסור לקנות קרקעות בנגב.
סוריה מתייבשת אחרי 4 שנות בצורת. שדות מעובדים הופכים למדבר, מאות כפרים ננטשו. בין 2-3 מיליון פליטים נטשו את כפריהם ואיבדו את עדריהם בגלל המחסור במים, בנוסף - מעל למיליון פליטים עיראקים ברחו לסוריה.
רב"ט רוברט לאקי, נחת אמריקאי, נלחם במלחמת העולם השניה במשך 4 שנים באוקיינוס השקט בקרבות עקובים מדם. מדוע נלחמת? הוא נשאל. תשובתו "מפתיעה".
תשעת ההרוגים "הרוויחו" את כדור האקדח "ביושר", כמו 13 ההרוגים באירועי אוקטובר 2000 בואדי ערה. מי שתוקף בסכין ובמוט ברזל שוטר או חייל – לוקח על עצמו סיכון רב. "התכנון" שלו "השתבש" – לא של החייל.
תפיסת ספינת הנשק האיראנית שהובילה נשק לחיזבאללה לא גרמה להתרגשות בעולם. וכמו בחידון התנ"ך המיתולוגי – הגענו ל"שלב השאלה הזהה": איפה ההסברה? את מלאכת ההסברה צריך להטיל על חברת פרסום ותדמית בינלאומית.
