כבר 17 שנה מתכנסים אלפי "נציגים" מהעולם לשבוע של פטפוטי סרק. הם שורפים טונות דלק מטוסים, אוכלים כל טוב בכמויות, גרים במלונות יוקרה, עושים חיים על חשבון הציבור וקוראים לנו להצניע לכת ולשבת בחושך.
מחאת "וול סטריט" פונה לכתובת שגויה - נגד הבנקאים, במקום נגד הממשלה שאשמה בהשתוללות הבנקאים. הסנט בחקיקה "חברתית" אילץ בנקים לאשר הלוואות לכול קבצן, אחרת יתבעו על אפליה גזעית.
נוח לפוליטיקאים לכוון את זעם ההמון אל הסופרמרקט. כי מתוך כל שרשרת השיווק והבחישה הפוליטית – מולנו ניצבת רק הקופאית בסופרמרקט – אנחנו לא משלמים ליבואן, למכס או למכון התקנים. למה "פער התיווך" תמיד גדול?
המלחמה הממשלתית המסתמנת נגד ה"ריכוזיות" מסוכנת יותר מה"ריכוזיות". היא מבוססת על הרחבת הניהול הממשלתי של הכלכלה, הכבדת הרגולציה ותוספת חקיקה. הדרך הנכונה – בדיוק הפוכה.
היכן הבאג בניתוח "בעיית הריכוזיות"? חברות עסקיות אכן זקוקות לבלמים ואיזונים, אבל הרגולציה הטבעית והמיטבית נוצרת בשוק פתוח ותחרותי.
