רביעי, 07 דצמבר 2011 00:00

''בעיית הריכוזיות'' במשק הישראלי חלק III

המלחמה הממשלתית המסתמנת נגד ה"ריכוזיות" מסוכנת יותר מה"ריכוזיות". היא מבוססת על הרחבת הניהול הממשלתי של הכלכלה, הכבדת הרגולציה ותוספת חקיקה. הדרך הנכונה – בדיוק הפוכה.

שואלים מדוע אני ממליץ על הפיתרון האולטימטיבי, הרדיקאלי, האם אי אפשר "בינתיים" לבצע התקדמות בצעדים קטנים לכיוון של חופש כלכלי? אפשר, אבל בשביל זה לא צריך את "קו ישר" יש את "נערי האוצר" ואת דר' ירון זליכה (הדברים לא נאמרים בציניות). ממשלות ישראל מאז מחצית שנות השמונים מבצעות צעדים קטנטנים בכיוון הנכון, וזכור לטוב בנימין נתניהו בהקשר זה. לכן מצבנו היום טוב מאשר לפני שלושים שנה. כאן מוצג החזון, קו האופק אליו צריך לשאוף. 

האם יש או אין ריכוזיות בישראל? התשובה ההחלטית היא – "לא בטוח" וזה גם לא חשוב! ייתכן שגם בתנאי תחרות מושלמת היו מתגבשות רק שתי רשתות סופרמרקטים גדולות, שלוש חברות גז, ושתי חברות סלולר עיקריות. אם בתנאי תחרות מלאה וחופשית מתגבשת חברת ענק בענף מסוים, או פירמידה עסקית גבוהה – אז קרוב לוודאי שזה המצב האופטימאלי גם מבחינת הצרכן, ולפחות מצב שעדיף על פני החלטה ממשלתית שרירותית אחרת. כמעט כל ההצעות שנדונות בוועדות האחרונות מדברות על "מלחמה בריכוזיות". ומי יילחם? כמובן שהממשלה! ואיך "תילחם"? כמובן שבאמצעות כלי הנשק החביב על ממשלות – תוספת רגולציה! 

ההשערה שפקידי ממשלה יודעים מתי חברה "גדולה מידי" ולכמה חברות צריך לפצל אותה – אין לה על מה לסמוך. המצדדים בעריצות השלטון גם בטוחים ש"מומחי הממשלה" יודעים לעשות סימולציה שתחזה את המחירים בשוק לאחר הפיצול, כי רק כך אפשר להעריך את התועלת שיפיקו הצרכנים מהמצב החדש שייווצר. אני קטן אמונה במוכשרים הללו. 

מפתיע לעיתים כיצד ציבור אינטליגנטי מייחס לממשלה יכולת לנהל משק כלכלי מורכב למרות הכישלונות הניהוליים העקביים של ממשלות בארץ ובעולם לאורך עשרות שנים. רק לאחרונה נוכחנו בכישלונה של הממשלה בניהול מערכות פשוטות בהרבה כמו חברת רכבת זעירה, או חברה ליצוא חקלאי (אגרסקו). אם הם כה מוכשרים בניהול מערכות גדולות, אז כיצד מערכת החינוך במצב כה אומלל למרות עשרים שרי החינוך שהתחלפו בה?

"השוק" לא תמיד צודק, אבל הפוליטיקאים עוד פחות. "השוק" נמצא בדינאמיקה מתמדת של שינוי, העדפות הצרכנים משתנות, לאלפי יזמים חדשים "בוער" להצליח. ואם השדה חופשי אז היזמים נוגסים ומחפשים ללא הרף אגפים חלשים של החברה הגדולה והכבדה. אם החברה הגדולה מצליחה לשרוד למרות זאת – זה רק בגלל שמיליוני צרכנים טרם השתכנעו שמישהו אחר טוב יותר. 

גוגל ענקית ושולטת בשוק חיפושי האינטרנט, אז צריך לפגוע בזכות הקניין של יוזמיה ובעליה ולפצל אותה כדי לתת צ'אנס לאחרים? נירה לעצמנו ברגל – אם נפצל אותה, לעולם לא נדע על החידושים שלא יראו אור בגלל העדר יתרון הגודל של גוגל. איזה פקיד ממשלתי יודע איך לפצל? לכמה חברות? לפי איזה התמחויות משנה?

מספרים לנו שלטייקונים "יש כוח". הטייקונים לא קבעו את כללי המשחק על המגרש. הכללים נקבעים בירושלים. הטייקונים, ולא רק הם, גם הרופאים ועובדי הנמל מנסים להשיג את המקסימום עבור עצמם במסגרת חוקי המשחק שנקבעו בירושלים. לדוגמה, הם מעסיקים לוביסטים כדי שישפיעו על הפוליטיקאים. הלוביסטים אינם "הרעים" וגם לא קבוצות הלחץ ששולחות אותם עם פיתויים ואיומים על חברי הכנסת. האשמה היחידה היא באידיאולוגיה שיצרה את התלות של הכלכלה בשלטון, במקום תלות במיליוני צרכנים בשוק פתוח ותחרותי. כל האשמה היא בשלטון ובחברי הכנסת לדורותיהם.

האם לנוחי דנקנר יש משטרה או בריונים שעוצרים אנשים ברחוב ודוחפים אותם בכוח לסופרמרקט שלו? האם פרטנר מאיימת במאסר על לקוח שינטוש? רק לממשלת ישראל יש משטרה,בתי משפט, בתי כלא ומונופול להפעלת כוח. הממשלה לא תהסס להפעיל כוח נגדכם אם תקימו חברת סלולר מתחרה ללא רישיון. פקחי משרד החקלאות לא יהססו לפרוץ אל הרפת הפרטית שלכם אם תייצרו חלב מעבר ל"מכסה" המוקצבת לכם על ידי קומיסר "ענף החלב" ותשווקו חלב במחיר נמוך למפעל גבינות פרטי "פיראטי". אם תביאו לארץ רכב שקניתם בחו"ל – הוא יוחרם מכם בכוח הזרוע הממשלתית מיד. 

יורים לכיוון הלא נכון. מי שמפעיל כוח זו הממשלה, לא התאגידים. אם המאפיה סוחטת דמי חסות מחנויות האם אפשר להאשים את הסוחרים בכך שהם משלמים? איך אפשר לדרוש מטייקון שלא יתחכך עם השלטון כאשר לשלטון יש את הכוח לתת לו סובסידיה, מענק, מפעל מאושר, מכס על מתחרים? חובתו כלפי עצמו וכלפי יתר בעלי המניות היא לנסות להשיג את המרב עבור החברה. אם הממשלה שמה על השולחן צ'ק של מיליון דולר, אתם מצפים שטייקון יגיד "לא תודה"? אם הוא לא יילחם על הצ'ק – המתחרה שלו יזכה בו. אם עובד נמל או עובד חברת חשמל או כלכלן בבנק ישראל סוחטים שכר שגבוה פי שלושה משכרו של עובד חלופי (לו ניתן היה להעסיקו) – האם עובד הנמל אשם? או האשמה בכללי המשחק שהממשלה קבעה (במסגרת חוקי העבודה "המתקדמים" ובמסגרת העיקרון של הגנה על "זכויות העובדים"). למה שעובד חברת החשמל יוותר על שכרו המופקע? הרי כולם בסקטור הציבורי מקבלים שכר לפי מידת הנזק שהם יכולים לגרום.

גם אם "הריכוזיות" היא אכן בעיה שפוגעת ברמת החיים של כולנו – המלחמה הנכונה צריכה להתנהל נגד הסיבות להיווצרותה ולא באמצעות הנהגת רפורמה לפיה המדינה "תנהל" את הריכוזיות. ייתכן בהחלט שפרוק כפוי של חברת שופרסל למספר חברות תגרום לעליית מחירים או לפשיטות רגל, ייתכן שהפקעת זכות הקניין של חברות סלולר בתשתית אותה בנו מכספן ואילוצן לתת "זכויות" למתחרים (חברות סלולר וירטואליות) תגרור נזק עתידי חמור לשוק התקשורת בגלל פגיעה בתמריץ העסקי להשקעה בתשתיות תקשורת, כי אלו צפויות להחרמה על ידי הממשלה ביום מן הימים. 

המלחמה הממשלתית המסתמנת נגד ה"ריכוזיות" מסוכנת יותר מה"ריכוזיות". היא מבוססת על הרחבת הניהול הממשלתי של הכלכלה, הכבדת הרגולציה ותוספת חקיקה. התוצאה עלולה להיות עליית מחירים, הגדלת הסקטור הציבורי, הקטנת התפוקה של העובד הישראלי ועליית מדרגה בשחיתות. רמת החיים ואיכות החיים של כולנו תיפגע. 

אי אפשר "לעודד תחרות" באמצעות תוספת עשייה ממשלתית. הדרך הנכונה – בדיוק הפוכה: לכן, צריך לבטל חקיקה כלכלית, לסגור רשויות של רגולציה ופיקוח, להקטין מיסים, לכווץ את הסקטור הציבורי, להפוך את ישראל לאזור סחר חופשי ללא מכסים. לאפשר לשוק להפעיל את מנגנון הרגולציה האכזרי והאולטימטיבי: תחרות. שיסוי מתמיד של טייקון בטייקון, של סוחר בסוחר. אנחנו, שבעה מיליון אזרחים, נחליט בעזרת השקל שבכיסנו מי "יתפצל", מי יפשוט רגל ומי יתעשר בכבוד.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב רביעי, 03 ינואר 2018 18:49
יגאל
ל-אאא, רמי לוי עובד עם מחלבות גדנדמה לי שהוא היה הראשון שנתן להם הזדמנות לחדור לשוק. ופשוט אמר ל"גדולים" תקפצו לי!אליהו צודק: הכוח הוא של המשווקת לא של הספק. לכן שטראוס ותנובה יכולות רק לקפוץ. אם רמי לוי לא ימכור את מוצריהן, זה ההפסד שלהן בלבד."אין למישהו קטן סיכוי להיכנס" - אני לגמרי לא מאמין בזה. המצב היום הוא רגולציה ובירוקרטיה שמגינה על מי שכבר נמצא בשוק, בעיקר הגדולים. בוא ניתן תנאים לקטנים להיכנס. נראה אם הם לא.פרט לכך, לא בכל ענף התחרות תתעצם באותה מהירות. אבל, ניתן בהחלט להניח שהתעצמות התחרות בתחום אחד תשפיע על תחומים אחרים.
0
אאא
רמי לוי הוא ספק גדולוכך גם תנובה או שטראוס.אין למישהו קטן סיכוי להכנס.ולכן הן חייבות להמכר לתנובה או שטראוס (כמו שטרה נרכשה ע"י קוקה קולה).גם לרמי לוי אין אינטרס לעבוד מול מחלבה קטנה ונידחת שאין לה מנגנון הפצה ולהתעמת עם תנובה או שטראוס בגלל זה.
0
אליהו, חיפה
אבל איפה מתחילים? ואיפה מסיימים?כרגע אנחנו בבור עמוק. היציאה ממנו חייבת להיות מושכלת, אחרת לא חסר "נשמות טובות" שינצלו בעיות זמניות כדי להכשיל את כל המהלך.השאלה מה המטרה הסופית היא גם שאלה ראויה: האם בעלות ממשלתית על שחקן אחד בשוק חופשי מהווה תועלת שהציבור יהנה ממנה או לא.בזאת נענה גם לטענתו של אאא:במצב שבו יש לך מונופול ממשלתי מסוג "אגרסקו" (מערכת הפצת מזון ענקית), "חברת חשמל" (מערכת הפצת חשמל ענקית) אפילו אם הממשלה "תאפשר" להקים חברות מתחרות, אין להן סיכוי מול חברה שברור שהמדינה תחלץ ממשברים, ולכן מסוגלת למכור בהפסד ולהיכנס לחובות אדירים. היא הרי "גדולה מכדי לקרוס"...רק אם הממשלה תסיר לחלוטין את המחוייבות לאגרסקו ודומותיה, הן יוכלו לקרוס, ולפנות מקום למספר חברות תחרותיות. לכאורה אין הבדל: במהלך הפירוק עדיין יהיו "מומחים" ויעסיקו "שמאים" כדי לתמחר עלויות, אבל בהיעדר רשת ביטחון ממשלתית המשחק משתנה לחלוטין.ליצרנים הגדולים קשה לארגן חרם על יצרנים קטנים, באותה מידה שהחנויות רוצות לקנות, הם רוצים למכור:אם תנובה לא תמכור קוטג' לרמי לוי, הוא יקנה רק שטראוס והנהלת תנובה תוחלף לאחר רבעון. הכסף וכוח הקניה נמצא אצל המשווק (רמי לוי), ולא אצל הספק.לספקים הגדולים יש כוח בעיקר מול מכולות בודדות, מה שנותן להן אינטרס להתאגד (הקמת רשת או מנגנון קניה משותף).
0
יצחק קנאי
תודה רבה.פשוט נהניתי מכל מילה.אתה עושה עבודת קודש.
0
אאא
השוק איננו חופשיאיך למשל תיתכן תחרות בתחום המזון אם דרושה מערכת הפצה ענקית ויקרה ? אם היצרנים הגדולים מפעילים לחצים על רשתות המזון לא לקבל סחורה מיצרנים קטנים ?בתחום הבגדים למשל,אם חנות כלשהי מחליטה להוריד מחירים אז המתחרים שלה באותה עיר מתקשרים ליבואן ומאיימים להפסיק לעבוד איתו אם לא "יקרא את החנות הסוררת לסדר".חלק גדול מענפי המסחר בארץ (וכנראה לא רק בארץ) מתנהלים בשיטות מאפיוזיות.המודל של תחרות הוא די תיאורטי ולא רלוונטי למציאות בה יש אנשים עם אינטרסים ויכולת לנטרל אותה.
0
יעקב
למה יש רק שלוש חברות סלולאר בעלותתשתית?כי הממשלה נתנה רק שלושה רשיונות לחברות סלולאר, בהתחלה, לבנות תשתית.הממשלה הייתה צריכה לחדול מלחלק רשיונות, כך שכול מי שרוצה יוכל לבנות לעצמו תשתית סלולארית.ואז - הממשלה לא הייתה צריכה, בשם "המלחמה בריכוזיות" להכריח את שלושת חברות הסלולאר להשכיר את הרשתות שלהן לאחרים.ואז באמת הייתה תחרות בשוק הסלולאר, ולא "כאילו" תחרות תחת רגולציה ממשלתית.
0
אפרים
המלחמה בריכוזיות של תדי רוזוולטב 1910 , נשא תדי רוזוולט הרפובליקני , את נאומו המפורסם: NEW NATIONALIZM שעיקרו מלחמה בריכוזיות שנוצרה בגלל הממשלה.ההבדל העיקרי בין מלחמתו אז ( ביחד עם ברנדייס ) למלחמה הנוכחית היא ההבנה שמי שיצר את הריכוזיות היא הממשלה - במה שנקרא היום קשרי הון - שלטון מושחתים.למי שמעוניין להלן הקישור לנאום : http://teachingamericanhistory.org/library/index.asp?document=501
0
דביל
אכן, לפרק את שופרסל לרכיבים תגרום..תגרום לכך שהיא תפשוט רגל.שופרסל לא יכולה להתנהל עם פחות מגודלה. יש להם תשתיות שאין לאף אחד אחר. אם הם לא יצדיקו את קיום התשתיות היקרות שלהם. אבל למזלנו, שופרסל ממש רחוקה מלשלוט בשוק, ורחוקה מלהיות מונופול.בקשר להחרמת תשתיות חברות הסלולר- הרי הממשלה מגנה על התשתיות האלה מוונדליזם של נפגעים. אותם נפגעים שהנוף שלהם נהרס, ונפגעים שקרוביהם נהרגו מסרטן בקרבה מסוכנת של האנטנות.לפזר אנטנות ברחבי הארץ, אינה חלק מזכויות הקניין שגם אני נהנה ממנה ושהממשלה צריכה להגן עליה.לפצל את גוגל יפתור הרבה בעיות בשוק הזה. נסה לדעת כמה חידושים לא יראו אור, כי גוגל רכשה אותם.
0
אפרים
הוועדה הממשלתית להנצחת הריכוזיותכל תהליכי ה"הפרטה" של 15 השנים האחרונות הם המחשה מצוינת לאופן יצירת הריכוזיות ע"י הממשלה.הפרטה נכונה הייתה צריכה להתבצע ע"י מכירה/חלוקה של מניות הממשלה בבנקים ובעסקים אחרים לכלל הציבור . ע"י טיפוח האגדה של "הצורך בגרעין שליטה" תוצאת ההפרטה הינה ריכוזיות.שום עסק אינו זקוק ל "גרעין שליטה" - למרות שאין פסול אם במסחר בין קונים מרצון למוכרים מרצון יווצר כזה.לחברת טבע אין גרעין שליטה - למיטב זכרוני בעל המניות הפרטי הגדול ביותר מחזיק כ 2% מהחברה - והוא אפילו לא "בעל עיניין".לפוליטיקאים ולרגולטורים השונים נוח לייצר ריכוזיות במסגרת טיפוח יחסי הון - שלטון והבטחת תעסוקה לעצמם בעתיד. רוב הרגולטורים הבכירים " מוצאים את עצמם" מועסקים אצל אותם "ריכוזיים" שקיבלו מהם את השליטה בחברות המופרטות." הוועדה למלחמה בריכוזיות" זו אחיזת העיינים הגדולה ביותר. כדי להילחם בריכוזיות הממשלה צריכה פשוט לבטל את כל הרגולציה הנילווית והשאר יפתר מעצמו. במקום זה הקימו וועדה ששמה האמיתי צריך להיות " הוועדה להנצחת הריכוזיות"
0
יעקב
וועדה לעשיית רוחכמו וועדת טרכטנברג, ועדת הריכוזיות היא וועדה "כדי לעשות רוח", כדי לעשות רושם שהממשלה פועלת ומנהלת ו"עושה".נקווה, שכמו עם וועדת טרכטנברג, בסוף יסתפקו בעשיית רוח (תעמולה), ולא יעשו שום דבר ממשי. אני אופטימי.
0
אוהד קמין
ריכוזיות פרטית איננה קיימתכל הדיון הציבורי העכשווי בנושא ריכוזיות הוא תוצאה של מעשה מרמה ממשלתי שבא להסיט את הזעם החברתי למוקד פרטי - ונעשה בצורה שמופעלת על ידי הריכוזיות הממשלתית, כלומר על ידי כל מערכת התעמולה שנמצאת ברשות המדינה, החל ממערכת החינוך, המשך בתקשורת הציבורית וכלב בתקשורת הפרטית-כביכול שאיננה אלא זרוע של המדינה בשל מה שהעיתונאי קורא מנגנון הון-שלטון, שהוא חלק ממנו.החיה הדמיונית הקרויה בפי רבים ריכוזיות פרטית היא המצאה של החיה הריכוזית האמיתית, שהיא הממשל, שכן - כפי שמציין מר היינריך - רק לה יש כוח לדכא את התחרות ויחד עימה את היצרנים. שום יצרן לא ממשלתי, גדול ככל שיהיה, איננו יכול לשלוט על כל השוק.
0

3000 תוים נשארו