שלטון החמאס שימש כ"נכס חינוכי" לאזרחי ישראל. "הצגת תכלית" אמיתית. דגל אדום לשכנוע ציבור גדול שמפנטז על מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל כ"שער לשלום" עם העולם המוסלמי.
כדי "להשמיד את תשתיות החמאס" לפני 5 או 10 שנים הייתה נדרשת מלחמה כוללת, לא פחות. גם ניתוק הכסף מקטאר היה מתדרדר למלחמה. אף אחד בקואליציה, באופוזיציה, בתקשורת ובממסד הבטחוני לא היה תומך במלחמה יזומה כזאת.
כגודל הציפיות, גדלה האכזבה מאי-תפקוד המדינה בעת מצוקה. התקשורת טוענת ל"טראומת הבגידה המוסדית". התנדבות וסולידריות מחליפים את האשליה בכוחה של המדינה. המיתוס כי המדינה היא האומנת של אזרחיה – שגוי ושקרי; מדובר בגוף שמתקשה לנהל מערכות מורכבות.
בסקרי אמון הציבור במוסדות מדינה – הצבא תמיד במקום הראשון. קיים פער עצום בין המציאות לבין תדמיתו. נבחן לאן תתדרדר חברה עסקית שתתפקד כמו שגרת העבודה בצה"ל.
זאק הרוי, עצמאי, תל אביב: ""להיות עם חופשי בארצנו".".
אור פרל, תל אביב: ""האם יש משהו הגיוני יותר מאשר חירות ?"".
ירון לרמן, מהנדס תעשייה וניהול: ""תם עידן גיוס חובה".".
קוסטה רוזן, מהנדס תעשייה וניהול, אשדוד: "I swear - by my life and my love of it - that I will never live for the sake of another man, nor ask another man to live for mine.".
אנה רוזן, מטפלת ברפואה סינית, אשדוד.
אריק פדידה, יזם טכנולוגי, תל אביב: ""אם תרצו או לא תרצו, זו אגדה".".
גלעד פז, איש מכירות/סטודנט, תל אביב.
נמרוד רז, מתכנת: ""בעד ביטול גיוס חובה ורפורמה מקיפה בצבא".".
אלון צין, סטודנט לאווירונאוטיקה בטכניון, קריית חיים.
יניב גולדנברג, מתכנת, באר שבע: ""הסירו את הטלפיים מהארנק שלי".".
בוריס קרפה, סטודנט, אשדוד: ""Down with the welfare/police state"".