חוק מדינה חדש, שמעוטר בשם תואר חיובי – מעורר חשד. הרי יכלו לקרוא לחוק החדש סתם – "חוק השכירות". אבל, כדי למנוע ספק באשר למטרת הצעת החוק – הוסיפו יוזמי החוק את התואר "הוגנת". כלומר, יש ספק אם החוק הוגן ולכן צריך להקדים תרופה למכה ולכנות את החקיקה כ"הוגנת". התואר "הוגנת" התווסף גם (ואולי בעיקר) למטרות תעמולה: ברור שהח"כים היוזמים הם אנשים טובים שראויים להיבחר מחדש – הרי הם יזמו הצעת חוק "הוגנת". "עכשיו, לאחר החלת החוק, שוכרי הדירות יזכו ל'יחס הוגן' – והכול בזכותם. זכרו – המנהיגים פועלים רק לטובתכם".

אין צורך לקרוא לחוק הפלילי בשמות תואר מהללים. ברור לכולם שאסור לגנוב ואסור להרוג. הצורך לשבש את דעת הציבור עולה בעיקר בחוקים שמטרתם לפגוע בחלק מאותו ציבור. עיטור מהלכים פוליטיים בשמות תואר חיוביים וחמים היה אבן יסוד באימפריית הרשע הקומוניסטית. אפילו שם האימפריה הוליך שולל – "ברית המועצות". שום "ברית", אלא טנקים רוסים. שמו של העיתון הרשמי והנפוץ היה "פראבדה" ("אמת" ברוסית) – כל תושבי ברית המועצות ידעו שאין אמת בשופר התעמולה הממשלתי. בתי הכלא לעבודות כפייה – הגולאג – נקראו מחנות "לחינוך מחדש". מיליוני רוסים "חונכו" שם למוות, כך גם בקמבודיה האדומה.

"מצוקת השוכרים"

המציאות הקיומית רחוקה מגן העדן של ספר "בראשית" בו צרכי האדם היו בשפע ולא נדרש להתאמץ ולעבוד. כל מוצר ושרות שסביבנו, החל משירותי הבייבי סיטר ועד לדירה נמצאים במחסור. אין שפע בלתי מוגבל של מוצרים ושירותים שיורד משמים ומגיע "לכולם".

גרוע מכך, את המוצרים והשירותים מישהו צריך לייצר "בזיעת אפו" כפי שאדם וחוה קוללו בעת הגירוש מגן עדן. במדינת חופש כל אחד מאתנו צריך לייצר משהו שדרוש לאנשים אחרים, אחרת לא יהיה לנו במה לשלם עבור המוצרים והשירותים אותם אנחנו רוצים לקנות מאנשים אחרים.

אם צרכי קיומנו תלויים במה שאחרים מייצרים, אז בכל מוצר או שרות חייב להיות "מחסור". אלמלא היה "מחסור" אז אף אחד לא היה טורח לייצר את המוצר כי הוא לא היה זוכה לתגמול.

ה"מחסור" בדירות להשכרה אינו שונה מה"מחסור" במכוניות, בסמארטפון או בבננות. מתי "מחסור" הופך ל"מצוקה"? לרוב כאשר פוליטיקאים מגלים "מחסור" שהוא פוטנציאל אלקטוראלי, כלי להפקת רווח פוליטי.

הגינות

הגינות היא דרך התנהגות והתנהלות, מילה נרדפת לצדק, יושר, מוסריות ויושרה – היא ערך שנתון לבחירתו של היחיד. הפרט יכול לנהוג לפיו או להתכחש לו. הגינות כמושג כללי-אוניברסאלי אינה ניתנת להגדרה אם היא כפופה לצרכיו של אדם מסוים בלבד. "לא הוגן" שאין לי די אמצעים לנפוש בחו"ל. אם כך, צריך לכפות על אחרים לעזור לי – רבים יסכימו שזו כפייה לא הוגנת כלפי ה"אחרים" (הבדיחה היא מציאות... הביטוח הלאומי מכיר בזכותם של מקבלי הבטחת הכנסה לנפוש בחו"ל).

אם הגינות לא יכולה להיות מושג שתפור רק לפרט מסוים היא גם לא יכולה להיות תפורה למידותיה של קבוצת אינטרס מסוימת שהרי היא מורכבת מפרטים. הגדרת הגינות צריכה, לכן, להתאים לכלל הציבור. התנהלות הוגנת לא יכולה להיות כזאת אם היא כרוכה בכפיה על אחרים לספק את צרכיך בניגוד לרצונם החופשי.

דרך התנהגות הוגנת לא יכולה לכפות אי הוגנות כלפי אחרים שהרי כך המושג מאבד את הכלליות שלו והוא "מתגמש" בהתאם לזהות הנהנה – ובמילים אחרות, בהתאם להחלטות פוליטיות.

לאדם שדוגל במדינת חופש ברור שהגינות היא דרך התנהגות שמכבדת את זכותו של הזולת לחיים, לחופש ולקניינו. התנהלות הגונה הדדית היא זו שמבוססת על הסכמים מרצון בין אנשים. לכפות על רוב הציבור לשלם ביטוח לאומי, כדי לממן קצבאות הבטחת הכנסה והבטחת נופש בחו"ל – אינה הגינות. התערבות המדינה ביחסים בין שוכר לבין בעלי הדירה אינה הוגנת. כפייה על צד אחד כדי להטיב עם צד אחר – אינה הגינות. אם מראה הבננות בדוכן אינו מוצא חן בעיניכם – אתם חופשיים לא לקנות – זה הוגן. אם תארגנו לובי וחקיקה שתכפה על הרוכלים למכור לכם בננות "ראויות" בלבד במסגרת "חוק הבננה ההוגנת" – זו אינה הגינות.

אל למדינה להתערב בעסקה ששני צדדים בוגרים מסכימים עליה מרצונם החופשי. זו אינה הגינות אלא פגיעה בחופש הפרט.

תוצאות בלתי צפויות לחקיקה פוליטית "הוגנת"

"חוק הבננה ההוגנת" יחייב את הירקנים, בין היתר, למכור בננות בגודל מינימלי ובצבע צהוב אחיד ללא כתמים שחורים – עמידות לפחות 3 ימים לאחר תאריך המכירה. החוק יגרום כמובן להתייקרות מיידית של הבננות כי רק חלקן יעמוד בדרישות החוק. עניים שעד כה קנו בננות "פחות יפות" במחיר זול – כלל לא יוכלו ליהנות מבננה. עוד יסתבר שירקנים בשוק חדלו ממנהגם להשאיר בננות לעניים מרודים שמלקטים שיירי פירות וירקות לאחר נעילת הדוכנים. הם חוששים מתביעה נגדם מאזרח שיטען שרכש מהם את הבננות.

"דירה שאינה ראויה למגורים" על פי לשון החוק עדיין יכולה להתאים למגורי אדם דל אמצעים ומסכן שהחלופה היחידה שלו היא מגורים ברחוב. הדירה בירושלים אכן איומה, בנויה בחניון תת קרקעי ללא חלונות, אבל מחירה מצחיק. "שוכר סביר" אכן יממש את זכותו הטבעית ולא ישכור דירה כזאת. אף אחד לא מאלץ אנשים לגור בה. אבל יש זוג צעיר חרדי, חסר תמיכה מהורים, שסדר העדיפות שלהם שונה: הם החליטו לחסוך כסף בשנתיים הקרובות על חשבון איכות החיים בטווח הקצר. שניהם עובדים במשך רוב שעות היממה וחוסכים. הם מגיעים רק לישון בחדר העלוב שעולה 800 ₪ לחודש, אבל מאפשר להם בתום שנתיים להגיע לקופת חיסכון נאה. חברי הכנסת סתיו שפיר ודב חנין החליטו לזרוק את הזוג הירושלמי לרחוב ולאסור את בעלי "הדירה". יתר מחוקקינו הצטרפו בשמחה להצבעה והחוק "ההוגן" עבר בקריאה ראשונה.

"חוק השכירות ההוגנת", לדוגמה, אוסר על המשכיר לדרוש בטחונות העולים על 3 חודשי שכירות. כתוצאה, קשה יהיה לשוכר צעיר שטרם התחיל לעבוד (או נמצא בתקופה שלפני תחילת עבודה במקום חדש) לשכור דירה. המשכיר לא יוכל לדרוש בטחונות שיכסו את הסיכון. שוכרים "פחות טובים" יתקשו לשכור דירה בגלל הקפדת יתר של בעלי הדירות.

החוק החדש מחייב את בעלי הדירה לשאת במחצית דמי התיווך. כיום השוק קובע מי יישא בדמי התיווך. הביקוש הגבוה לשכירות באזור המרכז גורם לכך שהשוכרים מוכנים לשלם את מלוא דמי התיווך (הם מביאים בחשבון את דמי התיווך כחלק מעלות הדירה). באזורים רחוקים מהמרכז, בהם הביקוש נמוך יותר, ניתן להגיע גם היום להסכמה על חלוקה בדמי התיווך בין השוכר למשכיר. התערבות המדינה מחייבת את המשכיר לשלם מחצית מדמי התיווך. התוצאה: שכר הדירה באזורי ביקוש יתייקר בערך בשיעור העלייה בדמי התיווך ש"נחסכו" לשוכרים.

החוק מגדיר גם מהי דירה שאינה ראויה למגורים. מעכשיו, שוכרים מתוחכמים יוכלו לשכור דירות שאינן במצב משופר אך זולות במחיר. לאחר תום החוזה יוכלו לתבוע החזר של שכר הדירה ששולם כי הדירה אינה עומדת בדרישות החוק... ולאן ייזרק בוריס ששכר דירת-מיקרו בשטח של 7 מטרים מרובעים במחיר מצחיק, אבל במיקום פצצה – בשדרות נורדאו בצפון הישן והמבוקש בתל אביב (מקרה אמיתי עליו סיפרנו כאן)?

בתי המשפט, הסתומים כבר כיום מתיקים, יזכו לתוספת עומס לשמחת עורכי הדין שיתמחו בענף החדש של "דיני שכירות". לא יהיה מנוס מהקמת "בית דין לשכירות" ומחיר הקוטג' יעלה בעוד 5 אגורות.

מוטי היינריך