שופט הוא אדם ככל אחד מאתנו, עורך דין לשעבר עוטה גלימת שיפוט בהווה. כאדם יש לשופט אידיאולוגיה אישית, אמונות, השקפה פוליטית והטיות אחרות (כולל "הצד עליו קם בבוקר"...). קשה לנטרל הטיות אישיות אלה וגם לא צריך לצפות לכך.

שופט נדרש להפעיל שיקול דעת ו"שכל ישר" לעיתים קרובות ועל כך אין עוררין; אך הפעלת עילת הסבירות, כשיקול העומד בפני עצמו, נגד החלטה פוליטית שאינה כרוכה בהפרת חוק היא הטיית-על. משל פסק השופט: המינוי של פלוני לתפקיד עומד בתקנות, ובדרישות החוק – למרות זאת, בעיני אינו סביר (אולי כי המועמד האחר עדיף בעיני).

למעלה מ- 2,500 עורכי דין וגם כ-4,000 עובדים אחרים, כולל מתמחים – מועסקים במשרדים הגדולים החתומים על העצומה הפוליטית; וכך סיפר אחד מהם: "כשלושה שותפים בכירים במשרד יזמו את 'הצטרפות' המשרד לעצומה, יש להניח שנועצו גם באחרים". אפס היתכנות שעובד כלשהו מ-400 העובדים האחרים יעז להביע עמדה מנוגדת לשותפים הבכירים. כמובן שאין חתימות ושמות של ה"מוחים", אלא כסות של "המשרד". משל קיימת ישות עצמאית – "משרד", ללא בני אנוש שונים זה מזה.

ל"משרד" אין מוח ואין מחשבה עצמית; "משרד" לא "אוהב", אינו "שונא" ונטול עמדה פוליטית (ל"משרד" גם אין זכות להשתתף בבחירות לכנסת...). תכונות אלה ניתן לייחס רק לאדם, לפרט. לכן מדובר במצג מטעה – האנשה של קולקטיב וירטואלי שאינו קיים במציאות. מזכיר מאד משטרים קומוניסטים בהם עריצות וכפיה בוצעו תמיד "בשם העם".

על תוכן העצומה

"חקיקה זו תפטור את הרשות מחובתה לנהוג בסבירות ולפעול לטובת הציבור" –

עורכי הדין יודעים כי הרשות אינה רשאית לפעול בנגוד לחוק – כך היה וכך יהיה – אין שינוי בעקבות הרפורמה. כל הפוליטיקאי, בקואליציה ובאופוזיציה, לעולם יצדיק את עמדתו ב"טובת הציבור". עד 1983, לדוגמה, נאסרו שידורי צבע בטלוויזיה ל"טובת הציבור"... ועד 1993 היה בישראל ערוץ רדיו אחד וערוץ טלוויזיה בודד – גם זה נומק לאורך למעלה משלושים שנים ב"טובת הציבור"...
"הציבור" מצביע בבחירות על העדפתו הפוליטית – זו הדמוקרטיה. אפלטון דחה את הרעיון הדמוקרטי. בעיניו השלטון צריך להימסר למלך הפילוסוף, לאליטה של החכמים והמוצלחים ביותר, להם תהיה סמכות כמעט בלתי מוגבלת – הם יחליטו עבור העם הנבער מה סביר.

"סבירות" תלויה באידיאולוגיה, בהשקפת עולם אישית – לא קיים "מד סבירות". אנחנו, באתר זה, סבורים לדוגמה כי די ב-6 משרדי ממשלה במקום ב-34 הקיימים. יש להניח שרק מיעוט שותף לדעתנו הסבירה בהחלט. הציבור המצומצם ששותף לרעיון "מדינת החופש" שמוצג כאן ב"קו ישר" מבין כי רוב רובן של פעולות ממשלות ישראל לדורותיהן אינן סבירות במודל של "מדינת חופש". האם בית משפט מסוגל להכריע אם ביטול משרד החינוך (לדוגמה) היא החלטה שלטונית סבירה?

מתן "אור ירוק לשחיתות ולסיאוב" – משפט מטעה ומְכֻוָּן של ידידנו המלומדים. משתמע, כי הרפורמה מבטלת את כל החוקים נגד מעילה, גנבה, הונאה, זיוף, דיבה, שוחד, תקיפה מינית ועוד. ה"משרדים" נותנים דרור למצג שווא כאילו המחסום היחיד בפני "השחיתות והסיאוב" עד עתה היה "עילת הסבירות" ומעכשיו – הופעל "אור ירוק". האם המלומדים באמת מאמינים בשטות זו? האם מאות ה"בכירים" במנגנון המדינה שהורשעו עד כה – מראשי ערים, עובדי ציבור ועד לפוליטיקאים – הורשעו בזכות "עילת הסבירות"? ראו רשימה חלקית כאן וגם וכאן.

"הזרמת כספים פרועה למגזרים ולמקורבים" – זה אכן אחד מהחסרונות העיקריים של משטר סוציאל-דמוקרטי באשר הוא מאז ומתמיד. משטר שמאפשר העברת כספים משמעון אל ראובן כי לראובן "מגיע". הפוליטיקאי, יוזם החוק, מקווה לתמיכתו של ראובן בבחירות, הרי הוא "סידר" לראובן הכנסה מהמיסים של שמעון; ומי מחליט למי "מגיע" וכמה? רק פוליטיקאים – אין לכך תחליף בדמוקרטיה.

"הזרמת הכספים" נמשכת מאז קום המדינה הדמוקרטית, וכמובן גם לאורך העשורים בהם "שוט" "עילת הסבירות" עמד לשימושם של שופטים. קשה להאמין ש"בכירי המשפטנים" החתומים לא יודעים זאת.

אין לאף פוליטיקאי תמריץ לשנות פגם בסיסי זה בדמוקרטיה ("הבאג הדמוקרטי"), אין שופט בדימוס שיכתוב מאמר ולפחות יציע שינוי-משטר שיצמצם את "הבאג הדמוקרטי". יתרה מכך – הם תומכים בשיטה. פוליטיקאים מתרעמים על "הבאג" רק כאשר יריב אידאולוגי ופוליטי מצליח להטות את צינור העברת הכסף אל קבוצתו ותומכיו (כמו המונח הצבוע "תמיכה בחרדים").

יש תחליף: כל העברת כספים, החל בחוק "בריאות חינם", דרך מימון טיפולי פוריות ועד לקצבאות זקנה גורפות, מסובסידיה לתחבורה ועד למענק של מיליארדים מכספי האזרח לחברת אינטל – יחייב אישור במשאל-עם ברוב מיוחס. לצערנו אין בישראל מנגנון של משאלי עם כמו בשווייץ שמאפשר לאזרחים לעקוף את המנגנון הפוליטי. לא פוליטיקאים ולא בית משפט יחליטו, מסכימים? האם תסכימו כי המוסד הדמוקרטי העליון יתבסס על משאלי-עם?

הסוציאל-דמוקרטיה העכשווית מפקירה בקלות זכות יסוד טבעית בסיסית – את זכות הקניין של שמעון על פרי עמלו. החרמה של קניינו, באמצעות מיסים, כדי להעביר כסף לראובן.

"פגיעה בלתי הפיכה באמנה הבסיסית שבין הממשלה לבין הציבור": יועילו המשפטנים לשלוף "אמנה בסיסית" זו. יש חוק, אין "אמנה" נסתרת לפיה פוסקים.

"אסור לאפשר לממשלה לפעול בחוסר סבירות": נכון, ואם לדעתכם תפעל כך – נא החליפו את הממשלה בבחירות הבאות.

ה"משרדים" החתומים מציגים מציאות מדומיינת, דקלום של סיסמאות מנותקות מהידע ומהעובדות שבוודאי ידועים לעורכי הדין המועסקים בהם. בייחוד לאלה המושתקים על ידי לוגו המשרד שבתחתית המודעה.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה