עיתון הרשת הכלכלי "ביזנס אינסיידר" פרסם השבוע גרף שמציג את גירעון הממשל הפדראלי בארה"ב. הגירעון נמצא כעת ברמות שיא לעיתות שלום. רק בתקופות מלחמה היה זינוק חריג בגירעון התקציבי של ממשלת ארצות הברית. שיעורו כיום (יחסית לתוצר המקומי הגולמי – תמ"ג) זהה לגירעון שהתפתח לקראת סיום מלחמת האזרחים 1861-1865, כ- 10 אחוזי תמ"ג. גם במלחמת העולם הראשונה צמח הגירעון, ואילו במלחמת העולם השנייה הגיע לשיא כל הזמנים ונשק לקו 30 אחוזי תוצר.
עם תום המלחמות, והקטנת התקציב הצבאי, חזר מהר מאד האיזון התקציבי. יכולתה של ארצות הברית לחזור במהירות ל"תלם" מעידה לכאורה כי גם הפעם יוכל הממשל לקבל "החלטה אמיצה", לקצץ בתקציב ולאזנו.
יש המתבלבלים בין "גירעון" לבין "חוב לאומי". גירעון של מדינה נוצר כאשר הוצאות המדינה גבוהות מהכנסותיה. הגירעון נמדד על בסיס שנתי: כמה כסף "חסר" לממשלה כדי לממן את הוצאותיה באותה שנה. הגירעון השנה (2011) של הממשל הפדראלי בארצות הברית צפוי לעמוד על כ- 1.4 טריליון דולר. לממשל חסר למעלה משליש התקציב השנתי כדי "לגמור את השנה". זה הרבה מאד. זה כסף אמיתי בו הממשלה משלמת קצבאות, הוצאות בריאות, ומשכורות לחיילים ולעובדי מדינה אחרים. את הפער מגייסים באמצעות הלוואה. כנגד ההלוואה, מקבל המלווה אג"ח – אגרת חוב עליה כתוב "ממשלת ארצות הברית חייבת לך". הממשלה, כמו כל לווה, משלמת ריבית למי שהסכים להלוות לה כסף.
החוב הלאומי הוא תמונת מצב מצטברת של חובות המדינה עד להיום. הגירעון של כל שנה מצטרף לחוב הלאומי, אליו מצטרפת מידי שנה גם ריבית.
מלחמה היא "עסק" יקר. צריך הרבה כסף כדי לייצר כלי נשק ותחמושת – מוצרים שאי אפשר למכור, צריך לשלם כסף רב כדי להאכיל ולצייד חיילים ומנגנון נילווה גדול שגם הוא אינו מייצר מוצרים סחירים. מצד שני, הכנסות המדינה ממיסים יורדות בזמן מלחמה כי חלק גדול מהאוכלוסייה אינו עובד, אלא מועסק על ידי המדינה. לכן נוצר בזמן מלחמה גירעון שממומן על ידי הלוואות והחוב הלאומי מזנק. ההיגיון אומר שמדינה, כמו משפחה, צריכה ליצור לעצמה חיסכון לימי סגריר. כלומר, ליצור עודף תקציבי בימי שלום ושלווה, ולחסוך את הכסף בקרן מיוחדת לזמן מצוקה. אבל עדיין לא נולד הפוליטיקאי שינהיג זאת...
לאחר סיום המלחמה, חוזרים מיליוני חיילים לייצר מוצרים ושירותים אמיתיים, לאייש את בתי החרושת והמשרדים. הוצאות הביטחון יורדות והכנסות הממשלה ממיסים עולות. הגירעון מתחסל.
הגירעונות שמצטברים מאז תום מלחמת העולם השנייה – שונים. הם אינם תוצאה של אירוע נדיר כמו מלחמה גדולה, אלא נובעים מגידול הוצאות הממשלה מסיבה אחרת שאינה אירוע חריג חד-פעמי. הסיבה האחת היא אימוץ התיאוריה של הכלכלן קיינס על ידי הזרם המרכזי בכלכלה ועל ידי הפוליטיקאים. קיינס גרס שבעתות מיתון כלכלי הממשלה צריכה להגדיל את הוצאותיה וכך "לעודד" את הכלכלה. לאחר שהמשק מתאושש מהמיתון על הממשלה לעשות פעולה הפוכה – "לספוג" כספים באמצעות מיסוי יתר. התערבות זו של הממשלה בכוחות השוק, אמורה לפעול כבלם זעזועים ולמתן תנודות מחזוריות בכלכלה. 70 השנים שחלפו מאז הוכיחו שפוליטיקאים מאמצים בהתלהבות את החלק הראשון של תורתו. דהיינו, מגדילים הוצאות, אבל "שוכחים" להקטינן לאחר מכן...
הסיבה השנייה, לגידול בהוצאות הממשלות, היא אימוץ (בהתלהבות...) של תיאוריית ה"ממשלה הגדולה" – ניצחון הסוציאליזם "המתון" – מדינת הרווחה. במסגרת זו לקחה המדינה על עצמה לדאוג לפרט מהעריסה ועד לקבר. לא מדובר רק על חינוך ובריאות "חינם" ועל עשרות קצבאות הביטוח הלאומי – אלא גם "להגן" על הפרט באמצעות רגולציה ממשלתית כמעט בכל תחום – אפילו לקבוע מה המשקל הראוי לדוגמנית. זוהי קונספציה מנצחת פוליטית, כי כל אזרח שמח לקבל יותר כסף תמורת "זכאות" שאינה כרוכה בעבודה. גם רגולציה נתפסת על ידי הציבור כמעשה חיובי והכרחי. הפוליטיקאים נלכדו במלכודת שעמיתיהם והם עצמם הניחו, ובכל מערכת בחירות הם נאלצים להגדיל את הוצאות המדינה כדי להבטיח את הקדנציה הבאה. והגירעונות מצטברים.
גם ישראל חולקת במגמה זו ורק לאחרונה אושרו מענקים של 100 אלף שקל לרכישת דירות ב"פריפריה" – נתניהו לא השתגע לסכן את ממשלתו ולהתנגד לדרישתו של אלי ישי. גם דוגמה מתחום הרגולציה מתבשלת בימים אלה כפיתרון ל"מחאת הקוטג'": מסתמן שיתוקנו תקנות לפיהן הממשלה תכניס לכנפי הרגולציה המגוננת את מחירי הגבינה. צעדים אלה מגדילים את הוצאות הממשלה ומקטינים את יעילות תפקודו של המשק ולכן פועלים בכיוון של הגדלת הגירעון הממשלתי.
כל צעד קיינסיאני וכל סוג של רגולציה נקבעים במסמרי פלדה בחקיקה שקובעת את מבנה המשק. מדובר בשינוי מבני עמוק שקשה מאד, מבחינה פוליטית, לבטל. ראו כמה קשה לצמצם את מדינת הרווחה היוונית. חיילים חוזרים מהר מאד, לאחר המלחמה, למעגל העבודה. אבל עוד טרם נולד הפוליטיקאי שיבטל, כמשל, את "הסטייקים" לעובדי נמל אשדוד או את הקצבאות לאמהות חד-הוריות.
הגירעון האמריקאי הנוכחי והחוב העצום המצטבר נובעים משינוי מבני בכלכלה האמריקאית – תהליך עקבי שנבנה באיטיות לאורך עשרות שנים ומוצג היטב בגרף (למעט תקופה קצרה של עודף תקציבי בשנות התשעים). מלחמות לא גרמו לשינוי מבני בכלכלה. כדי לאזן את התקציב כיום, נדרש מהפך רעיוני שיגרור לשינוי מבני הפוך בכיוונו. משימה קשה ביותר - ולכן, הפעם אמריקה בצרות אמיתיות .
מוטי היינריך