שני, 16 מרס 2015 05:01

בחירות - למי מצביעים?

קריטריון לפתק: לתפיסתנו, ההצדקה לקיומה של מדינה היא ההגנה על הזכויות הטבעיות: לחיים, חרות וקניין. הזכות לחיים היא היותר חשובה, בלעדיה אין זכויות. הבחירות ישפיעו על הביטחון, אז תחליטו מי יכול לחזקו.

בצעירותי (די מזמן) נחלקו החבר'ה ל-2 קבוצות: אוהדי קליף (ריצ'רד) ואוהדי אלביס (פרסלי). בעוינותם, כל קבוצה החרימה את שירי השנייה. לימים, משבגרתי, תהיתי מדוע כל קבוצה מנעה מעצמה את ההנאה מהשירים הנפלאים של הזמר האחר.  כיצד זה שאוהדי קליף ויתרו על הבריטון-טנור האדיר של אלביס, ואוהדי אלביס – על הקול החם והמלטף של קליף.
נראה כי זו הסיבה: לא את הנאתם מהמוסיקה ביקשו האוהדים. הענקת הערצתם לאלביס וקליף – זו הייתה מטרתם.
 

1533 1

בבואנו לבחור לכנסת, למען מה אנו מצביעים 

האם אנו מבקשים נבחר נערץ? ממנו נצפה שינהיג את "אימא מדינה" לגונן עלינו, אפרוחיה, ולהרעיף עלינו את חכמתה וחמלתה?
או שאנו מבקשים למנות מנהל מוכשר? זה אשר ינווט בהצלחה את ספינת המדינה, מטעמינו, בדרך בה בחרנו שילך.
 
האם הנבחר – הוא המטרה של הבחירות, ואילו הבוחר – הוא האמצעי להשגתה? 
או שהבוחר, השקפותיו, העדפותיו – הוא המטרה של הבחירות, ואילו הנבחר – הוא המכשיר להשגתה. 
 
האם פתק הבוחר שלנו הוא שי, אותו נעניק באהבה והערצה לנבחר – האיש ומפלגתו? (וכנ"ל אם מתוך כעס ושנאה למנהיג הקיים, נעניק כשי ליריבו?).
או שפתק הבוחר הוא נכס השייך לנו, שטר המניה שלנו כבעלי המניות במדינה, באמצעותו אנו ממנים את מנכ"ל המדינה.
 
הנה דוגמא עדכנית לאפשרות הראשונה – כרזת הבחירות של ש"ס …
 

1533 2

מה אומרת ש"ס לבוחריה? קדימה זאטוטים, בואו נרצה את אבא שעלה למעלה – למענו הטילו את הפתק הנכון!
האם דוגמא קיצונית זו שונה עקרונית מסיסמת הבחירות הישנה של מפא”י: "אמרו כן לזקן" (בן גוריון)? או מקריאות אוהדי חרות והליכוד "בגין, בגין"?
 
אז מה עושים ביום הבחירות, כאשר אין מנהיג או מפלגה המייצגים היטב את השקפותינו?  
אם כל אחת ואחת מהמפלגות לא עונה על אף אחת מן ההשקפות – התשובה היא כנראה פתק לבן.
אבל יותר סביר שחלק מההשקפות מיוצג ע"י מפלגה X, וחלק אחר ע"י מפלגה Y.  אבל ! בכל מפלגה כזו נקבל גם "גול עצמי", היות והיא מייצגת, בו–זמנית, גם את ההיפך הגמור לחלק אחר של ההשקפות.   

אז מה, מחרימים את הבחירות? 

יצאנו לערוך קניות מצוידים ברשימה. רק שבכל סופרמרקט בו ביקרנו מצאנו רק חלק ממנה. האם נעשה "ברוגז" ולא נקנה באף סופרמרקט? במי אנו פוגעים, אם לא בעצמינו?
נראה שהתשובה הנכונה היא: לשקול היטב במאזניים מי מספק, נטו, את המיטב – ולהצביע בהתאם.
 
היכן המפלגה המתאימה לנו?
 
פשרה, ויתור. למה? למה חייבים להתפשר ולוותר על חלק מן ההשקפות? האם לא יכולה לקום מפלגה שתייצג את כולן
 
כנראה לא. איזו מפלגה תייצג בוחר שהוא נץ מדיני וחסיד כלכלה קומוניסטית?  או ספרדי–חרדי המבקש קפיטליזם?  או יונה מדינית קיצוני החפץ במדינה דתית? וכך הלאה ... 
 
הפגם הוא בשיטה. בשיטה הפוליטית הקיימת הבוחר נדרש לתת מראש שיק בלאנקו, למשך 4 שנים, למפלגה אחת. על הטוב והרע שיש בהשקפותיה. הבה ניישם זאת לרגע במגרש הקניות הביתיות. נדמיין שעלינו לבחור סופרמרקט אחד, רק אחד, אשר ממנו, ורק ממנו, אנו חייבים לקנות, במשך 4השנים הבאות, את כל המוצרים. מגוחך, לא?!  אז למה זה תקין ב"סופרמרקט" המפלגות?
 
אכן זה לא תקין. וצריך מנוע אחר. מנוע של משאלי עם. הבחירה היא פר נושא. ההיפך משיק בלאנקו. טענת הנגד המקובלת: מי שיחליט על משאלי העם, מי שינסח את השאלה העומדת למשאל – בידיו יהיה הכוח לעשות כל מניפולציה שירצה. נשמע חזק, נכון?  לא. יש לזה תשובה מאד פשוטה. במלה אחת – שוויץ. שם המנוע עובד. היטב.
 
רגע, רגע..., מנגנון פוליטי של משאלי עם?!  מה יועילו חכמים בתקנתם, אם משאל עם יחליט על פתרונות סוציאליסטיים? 
 
נכון. לכן נדרשת, בבסיס, חוקה שתעגן היטב את הזכויות הטבעיות לחיים, חרות וקניין.
ובכל זאת, גם בהעדרה, עדיף משאל עם על פני שיק בלאנקו והצבעה של חברי הכנסת.
 
משאלי עם? חוקה?  רבאק, זה חזון לאחרית הימים, איזה פתק לשים מחר?
 
המלצה אין כאן, כמובן. כל אחד צריך להחליט כהבנתו. ובכל זאת, מחשבה לגבי הקריטריון לבחירה… מערכת הבחירות הנוכחית מציעה לבחירה שתי סוגיות כבדות משקל – הביטחון הלאומי, וכלכלה וחברה.
 
על איזו סוגיה "ללכת" – על הביטחון הלאומי, או על הכלכלה-חברה?
 
לפי תפיסתנו, ההצדקה לקיומה של כל מדינה היא ההגנה על הזכויות הטבעיות: לחיים, חרות וקניין.  משלושתן, הזכות לחיים היא היותר חשובה, שכן בלא חיים, אין כל רלבנטיות לחרות ולקניין. 
 
מדינת ישראל שונה, כנראה, מכל מדינה אחרת בגלובוס. היא אולי היחידה שאויביה רוצים בהשמדתה. חלקם – חמאס, חיזבאללה, איראן – מצהירים על כך בראש חוצות, ומגבים את הצהרתם במעשים – התחמשות, פיגועים, מלחמות.
 
בכל מדינה נורמאלית, הזכות לחיים זקוקה להגנה בעיקר מפני פושעים. "כסף קטן" בהשוואה לאיומים שהחיים במדינת ישראל ניצבים בפניהם.
 
כנראה, תוצאת הבחירות תקבע האם מדיניות הביטחון הלאומי תלך "ימינה" או "שמאלה". כלומר, תוצאת הבחירות תשפיע, כנראה מהותית, על הביטחון הלאומי, ועל ההגנה – על הזכות לחיים.

האם הביטחון הלאומי הוא ב"ימין" או ב"שמאל"?  זאת יחליט כל אחד.
 
וההשקפות שלנו, מי ייצג אותן בכנסת? 
 
מעולם לא היה בכנסת ולו ח"כ אחד המייצג את החופש, את הזכויות הטבעיות.
למרבה הצער, כנראה גם בכנסת הבאה לא יהיה.
 
לוי

עודכן לאחרונה ב רביעי, 27 אפריל 2016 17:55
דובי לילינג
היי, היי, שכחת את פייגלין
ח"כ המייצג את החופש.
0
יעקב .
מי שבאמת לא יודע למי להצביע לא
חייב להצביע. זה לא אסון אם לא מצביעים (או שמים פתק לבן) אני לא ממליץ לא להצביע. אני רק אומר משהו שנראה לי מובן מאליו: אם אינך יודע, אז אל תבציע.אין טעם לעשות אן-דן-דינו בקלפי.
0
יעקב .
אני אצביע בעד אלביס
!
0
אבשלום ליסק
היה גם היה - משה פייגלין
!
0
יוסי ברנע
שויץ ועוד זוטות
מדובר במדינה בעלת חוקה ומשאלי עם ולאום אחד אזרחי בעל ארבע שפות. לעומת זאת בישראל אין חוקה, והניסיונות האחרונים כמו של " חוקה בהסכמה", מעלים את המחשבה שעדיף כבר ללא חוקה. מבחינת הזכויות הכלכליות והפוליטיות, שום הרכב ממשלתי לא יהיה בכיוון. אין גם אף מפלגה שהיא באמת ליברלית דמוקרטית במובהק.
0
יוסי ברנע
פאגלין אינו בעד חופש
כי אצלו הליברליזם הוא פנים יהודי ולא אזרחי. אינו מפנים את הדמוקרטיה הליברלית. אין כאלו במערכת המפלגתית כיום. עוסקים בוועד הקהילה היהודית או הערבית בפלסטינה- א"י.
0
יאיר שפי
אפשרות להזדמנות שנייה
לפני שמחליטים על משטר של משאל-עם על כל נושא שעל סדר היום, כדאי לשפר את משאל העם החשוב ביותר - "יום הבוחר", שבו כל אזרח נותן את קולו למי שנראה לו כמתאים להוביל את המדינה. יש לי הצעה, שלאזרח תהיה "אפשרות להזדמנות שנייה", שהאזרח יקבע מראש מי יקבל את קולו אם זה שהיה בחירתו הראשונה לא עבר את אחוז החסימה. כך: הקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה לא יאבדו.דוגמה מהיום: נאמני מרן - הרב עובדיה ז"ל - הפסידו מספר מנדטים כי "יחד" (אלי ישי) לא עבר את אחוז החסימה. כל אחד שהצביע ליחד בוודאי היה בוחר בש"ס כזוכה בקולו.לקראת כל מרוץ בחירות נרשמות מפלגות שמקימיהן מתכוונים לפעול לטובת נושא מסוים. למרות כוונותיהם הטובות (או לא), הן קיקיוניות. לפעמים הן מצליחות להגיע לכנסת. גם למצביעים להן יש כוונות טובות, אך הם מבזבזים את קולם.לרוב המצביעים למפלגות אלה יש בוודאי מפלגת אם, שאינה עונה על ציפיותיהם.הזדמנות שנייה תציל את הקולות האלה.פתק ההצבעה של מפלגה קיימת שיש לה פחות מ- 5 חברי כנסת או מפלגה חדשה, יהיה מחולק לשני חלקים. בחלק העליון יופיעו הפרטים של המפלגה. בחלק התחתון של הפתק, המצביע יוכל לרשום את המפלגה השנייה, אם המפלגה שבבחירה הראשית שלו לא תגיע לאחוז החסימה. זה הסכם עודפים, או דומה לסיבוב שני בבחירות אישיות.
0
יעקב .
הרבה מפלגות קטנות - האם זה טוב?
שום שיטת בחירות אינה מושלמת, ולדעתי גם אין הבדל של ממש בין זו לאחרת. וגם שיטת משאל העם אינה טובה יותר ואינה מבטיחה כלום. העם יצביע במשאל להעניק לעצמו הטבות... (ע"ח העשירים, רק העשירים).השיטה של "העדפה שנייה" תיצור הרבה מפלגות קטנות - ותקשה על העברת החלטות בממשלה ובכנסת - האם זה רצוי? אינני יודע. אולי.גם העלאת אחוז החסימה ל 3.25% הייתה מכוונת כולה לחיסול המפלגות הערביות - ומה השיגה? בדיוק ההיפך - חיזוק המפלגה הערבית. זה מה שנקרא חוק התוצאות הבלתי מכוונות unintended consequences, כמה שאנו מתכננים ומתכוונים לטוב - בסוף יוצא הפוך.אין לתלות תקוות בשינוי שיטת הבחירות או המשטר - הנושא שולי. אל תתפסו לאשלייה שקיימת שיטת בחירות מושלמת.
0
לוי.
שיטת משאלי עם (ליעקב)
לפחות 3 הבדלים מהותיים בין השיטה הקיימת לבין משאלי עם:1) בשיטה הקיימת, הבוחר בדרך כלל יאלץ להתפשר על חלק מהשקפותיו. אם אתה ציוני דתי ובחרת בליכוד - תמורת הבטחון הלאומי שביקשת (=הליכוד) שילמת בערכים הדתיים (=הבית היהודי). אם אתה שמאל אמיתי ושונא נתניהו ובחרת במחנה הציוני - תמורת ההחלפה של נתניהו שביקשת (=המחנה הציוני) שילמת בערכי שמאל אמיתי (=מרצ), וכך הלאה ...במשאלי עם אינך מתפשר. אתה בוחר פר נושא.2) בשיטה הקיימת, אתה נותן מראש שיק בלאנקו ל-4 שנים. משעה ששיק הבאלנקו בידי המפלגה שבחרת, אין לך כל שליטה על הצבעותיה בכנסת. אתה פשוט מהמר. על בסיס עובדות ההיסטוריה, זהו כנראה הימור רע. דוגמאות ... ב-1992 בחרת במר ביטחון, שנתיים אח"כ קיבלת אוסלו. ב-2003 בחרת באריק שרון הנץ, שנתיים אח"כ קיבלת התנתקות. בכל הפעמים, בחרת בנתניהו הקפיטליסט, וקיבלת ... פנחס ספיר.במשאלי עם אין שיק בלאנקו. אין הימור. אתה בוחר פר נושא.3) בשיטה הקיימת, היטלת את יהבך על חברי הכנסת. עד כמה הם הגונים ? חכמים ? פועלים לגופו של עניין ? חפים מאינטרסים פוליטיים-אישיים ? בוודאי תמצא את התשובה בעצמך.במשאלי עם חברי הכנסת המכובדים מחוץ למשחק. השחקן הוא אתה - האזרח הבוחר. האם כל אזרח הוא הגון, חכם, פועל לגופו של עניין, חף מאינטרסים זרים ? מן הסתם לא כל אחד. ההנחה היא שהרוב כן. ואם ההנחה לא מתקיימת - כנראה שהיא כן מתקיימת (!) כי זהו הרוב הדמוקרטי. אגב, אם רוב הבוחרים מושחתים, מטומטמים, פועלים מתוך אינטרסים זרים - למה לתת להם לכתחילה לבחור, אפילו בשיטה הקיימת ?! (הנה, רק אתמול נתת להם, וראה מה קיבלת ... סתאםםםםםםםםםם)
0
חשבון פשוט
אין שיטה מושלמת אבל יש קירוב לא רע
אם נקים פרלמנט נפרד למשלמי מיסים (שזכות הבחירה אליו היא לפי כספי המס ששלמת) ולפרלמנט זה תהיה זכות וטו על כל חוק של הכנסת/תקנה של שר/פסיקה של בג״צ/החלטת ממשלה וכיוצא בזה.אפשר גם להקים אלמנט דומה לחיילים קרביים במילואים (חיילי קבע מקבלים כסף עבור שירותם והם בחרו לקחת את הסיכון הכרוך בתפקיד).אנם יתן שזכות הטו ״תפריע״ למדליותאבל זנ לא בהכרח דבר רע, שלטון טוב זה שלטון שמתערב מעט.
0
יעקב .
משאלי עם לא תרופת פלא
אני לא נגד משאלי עם. אני רק לא תולה תקוות שזה מה שיביא את הישועה. אני לא בטוח שזה ישנה משהו בכלל.
0

3000 תוים נשארו