שישי, 08 אוגוסט 2014 06:38

מגיע לנו פיצוי על נזקי מלחמה

רשימת דורשי הפיצויים מהמדינה הולכת ומתארכת. כפי שאמר יו"ר ארגון נהגי המוניות: "אם לא נצעק – בסוף לא יישאר לנו"...

לחקלאים ולעסקים קטנים ביישובי עוטף עזה מגיעים פיצויים על השדות שנהרסו; לבעלי בתים שנפגעו מטילים מגיעים פיצויים על ביתם שנפגע; נהגי המוניות במרכז הארץ דורשים פיצויים על ירידה של 50% בנסיעות – יו"ר האיגוד הארצי של נהגי המוניות אומר" אם לא נצעק – לא יישארו לנו פיצויים" – אין תיירים ואנשים לא יוצאים לבלות; חברות התעופה הישראליות דורשות פיצוי; גם ארגון הגג של העמותות ("מנהיגות אזרחית") דורש סיוע כספי כי הייתה חריגת תקציב בלתי מתוכננת בעקבות פעילות היתר בזמן חרום; ההסתדרות והאוצר כבר חתמו על הסכם קיבוצי – "הסדרה" של תשלומי שכר עבודה לעובדים שנעדרו מהעבודה; עו"ד מלומד כותב חוות דעת משפטית שגם ל"נפגעי חרדה" מגיע פיצוי מהביטוח הלאומי; יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים דורש גם הוא "פיצויי אובדן הכנסות" לשיפוצניקים – כי לציבור אין מצב רוח לשיפוצים; שחקניםואנשי במה מתארגנים גם הם לדרישת פיצויים עקב הצגות שהתבטלו; עסקי התיירות הנכנסת מדווחים על נזק של 350 מיליון דולר ודורשים את החלת חוק הפיצויים גם עליהם; רמי שביט (מבעלי רשת המשביר לצרכן) תקף בדברי טעם את ח"כ מיכל בירן (עבודה), אבל דורש פיצוי גם לעסקים גדולים ולא רק לקטנים. מיותר להמשיך את הרשימה.

 
מדברים על פיצוי מדורג לפי המרחק מעזה. זה מתחיל ממש מ"עוטף עזה" – מרחק של עד 7 ק"מ. ה"באג הדמוקראטי" פועל וחברי כנסת מתחרים ביניהם על הגדלת מעגל הפיצויים – ח"כ סתיו שפיר (עבודה) כבר מדברת על טווח של 60 ק"מ מעזה – כלומר, יישובים עוטפי ראשון לציון.
 
בתוכנית דיבורים על פיצויים, ברשת ב' (03/08/14 בבוקר) התקשרה בעלת עסק מאשקלון ושאלה במלוא הרצינות: "ומי יפצה אנשים שעובדים בשחור?... הם נפגעים כמו עסקים אחרים ואף אחד לא דואג להם".    
 
לעולם, כאשר ממשלה מחלקת כסף – ייווצר תור ארוך של מגישי בקשות. ככל שיתארך – כן ירבה וכן יפרוץ, כי "פראייר" מי שלא מגיש. כפי שאמר הפרזידֶנט של נהגי המוניות: "אם לא נצעק – בסוף לא יישאר לנו"...
 
מה כותבים בבקשה לקבלת כסף ממשלתי? מה שכותבים בבקשה למפעל מאושר, בטפסים למענק מהמדען הראשי, בסיפור הנוגע ללב שמספרים למחלקת הרווחה ולביטוח הלאומי לקבלת קצבה. לא תמיד משקרים – אבל בטוח שמגזימים הרבה.
 
אמת, בכל מלחמה יש נפגעים כלכלית. ככל שזו מתארכת, מתרחב הקף הנפגעים ללא קשר לגיאוגרפיה. אין ספק שנהגי מוניות, בתי מלון ומסעדות בתל אביב "הרחוקה" נפגעו לא פחות מהחקלאי על הגדר. לכולם יש הוצאות קבועות גבוהות על שכר דירה, ארנונה, פירעון הלוואות, שכר עבודה ועוד.  
 
אבל לא כולם נפגעים...
 
מי לא נפגע?
 
בעיקר "השמנים" בסקטור הציבורי. כל "המחוברים" לעטיני תקציב המדינה באופן מלא או חלקי, כל "המוגנים" ובעלי הקביעות: בנק ישראל, מערכת הבנקאות "הפרטית", משרדי ממשלה, עובדי חשמל מים ונמל, רשויות מקומיות ואוניברסיטאות – רשימה ארוכה ועמוסת מאות אלפי עובדים וגמלאים מאושרים. ההסתדרות "מגלה אחריות" בגלל "המצב", ומסכימה לדחות את דיוני העלאת השכר בסקטור הציבורי במספר חודשים. לדחות במשהו את הסחיטה הנוספת – קטנה ומצטברת.
 
מי מרוויח?
 
מי שעובד או מוכר שירותים לרשת CNN ואחיותיה...  
 
מי משלם את הפיצויים?
 
"המדינה". למדינה יש רק דרך אחת להשיג את הכסף – להטיל מיסים נוספים, למרות שיאיר לפיד מתעקש – "לא יהיו מיסים נוספים" – קשקוש פופוליסטי מוחלט. אם מישהו מקבל מהמדינה, אז מישהו אחר צריך לשלם למדינה – אין יש מאין.
 
גם פטנט "הגדלת הגרעון" הוא מיסוי נדחה. את הגרעון מכסים באמצעות הלוואות שהמדינה לוקחת. הלוואות נפרעות לבסוף ממיסים – אותם יטיל שר אוצר אחר, בעתיד.
 
את תוספת המיסים ישלמו אלה שמשלמים אותם עד היום – האנשים שמייצרים ערך מוסף אמיתי. כל היתר הם "משמידי ערך".
 
הנזק הגדול של מיסים לא תמיד נראה לעין: אנחנו לא רואים את מקומות העבודה החדשים שלא נוצרו על ידי משקיעים, אנחנו מתקשים לחוש מה הייתה יכולה להיות רמת החיים בישראל אלמלא תוספת המס, אנחנו לא רואים את המיזם שלא קם כי מיליארדים נוספים נשאבו על ידי המדינה והועברו ל"מחוברים" ולפיצויים.
 
ביטוח נזקי מלחמה
 
הפיתרון המתבקש הוא כיסוי נזקי מלחמה על ידי חברות הביטוח, אבל רק למי שטרח לשלם פרמיה – מי שלא טרח בערב שבת, שירעב בשבת. אני לא מומחה לביטוח, אבל כל הפוליסות כיום מחריגות נזקי פעולות איבה. ניסיון של כמעט 70 שנות קיומה של מדינת ישראל מלמד דווקא שהסיכון לעורף נמוך מאד, אפסי. מי שרוצה לבטח גם אובדן הכנסות עקב מלחמה – שישלם פרמיה גבוהה יותר בימי רגיעה. המדינה תשקם רק תשתיות ציבוריות.
 
ומה יקרה אם ניקלע, לא עלינו, למלחמה טוטאלית ממושכת עם הרס מסיבי בעורף? אם גוש דן ייראה כמו עזה? הרי חברות הביטוח יפשטו את הרגל. נכון. אבל במקרה כזה גם למדינה לא יהיה כסף לשלם פיצויים. במלחמת יום הכיפורים שנמשכה כמעט חודש וכוחות המילואים נותרו בחזית חודשים אחרי המלחמה – אף אחד לא חלם לדרוש פיצויים.
 
ייתכן שהפרמיות לביטוח סיכוני מלחמה יהיו גבוהות מאד כי מבטחי משנה בחו"ל לא יתלהבו מהעסק. ואולי הרעיון לא מעשי? אולי.
 
אז חוזרים למדינה כמבטח אולטימטיבי, על כל מגרעותיה.
 
ויש את הגישה הגורסת שבמלחמה כולם סובלים, מי פחות ומי יותר – אלה החיים. מי פיצה את אזרחי אירופה שסבלו כ- 5 שנות מלחמה קשה במלחמת העולם? המלחמה חולפת, בוכים ומשתקמים. לכן אנשים אחראיים חייבים לחסוך מהכנסתם לימי סגריר, לאגור שומן לזמני מצוקה. מי שלא חסך יסבול יותר.
 
בזמן מלחמה גדלה הנכונות לעזור לזולת, לתרום ולהתנדב: יש שמארחים משפחות מאזורי מצוקה, יש תרומות ישירות, ויש ירידים בהם נמכרים מוצרים מהדרום. יש לשער שהנכונות לתרום הייתה נוסקת אם הממשלה לא הייתה מבטיחה פיצויים. 


1483
מתנדבי עמותת "לב אחד" שומרים על ילדים במלחמה האחרונה – וויקיפדיה

הקרב שאחרי המלחמה
 
הקרב על הפיצויים יוכרע, כרגיל, שרירותית ופוליטית – אין דרך אחרת לחלוקת כסף ממשלתי. הטייס ניר פדן כותב: "המגזר הפרטי סופג קשה. העצמאיים מפסידים בזמן אמיתי, ואחר כך כתוצאה מהפסד הזמנות... המגזר הציבורי ודאי שאינו נפגע כלל, ואם הוא עובד יותר, אז הוא גם מרוויח יותר (תוספת שעות/ חגים/סופ"ש)". והנה הצעתו: "בתקופות של מלחמה, כמו זו הנוכחית, יופעל מנגנון שדרכו העובדים המסודרים של המגזר הציבורי יסייעו כלכלית לעובדים הנפגעים במגזר הפרטי."
 
הצעה יפה – לא "שינוי מבני" ולא רפורמות מרחיקות לכת המתוארות ב"קו ישר". בכל זאת יש דמיון במשהו – סיכויי הגשמה נמוכים.
 
לצערנו, מה שהיה הוא שיהיה. לבסוף יוחלט על קריטריונים לפיצויים, אבל תהיה ועדת חריגים ויהיה גם "סיוע נקודתי" לעסקים מסוימים. השאלה הגדולה: מי יזכה ב"נקודתי"?...
 
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 25 אפריל 2016 04:39
יוסי ברנע 08/08/14
מדרון חלקלק או אחראיות המדינה
הצגת הדברים של מוטי הינריך היא של שלילה מעצם היות התביעה מדרון חלקלק עד כדי השאלה המגוכחת של מי יפצה את מי שעובד בשחור. הצגת הדברים של פיצוי ע"י חברות ביטוח מתעלמת מכך שרוב האנשים לא עשו זאת אולם לא מדובר ברשלנות אלא באי צפייה ולבטח אין הם רשלנים מוסריים. הנקודה השנייה היא שמדינה אינה חברה וכמו שאמר כמדומני גפרסון" אנו זקוקים לחברה בגלל צרכינו ולמדינה בגלל רשעותינו כלומר אף צורך בכפיה, למדינה יש תפקידים מעבר לחברה כמו למשל צבא שהיא זרוע האלימה. שירות בצבא מצריך סולידריות וזו אינה יכולה להיות מושגת כמו שאמר בארק בחוזים כמו חוזה של חברה מסחרית. אם המדינה אינה אחראית לפיצוי אזרחים שנפגעו (ומקובל עלי שיהיה זאת שופט ולא פקיד עם ועדת חריגים) אז מדוע שחייל יחוש צורך להלחם עבור אזרחים שאינו מכיר? מדוע יסכים להילחם תוך מוכנות להיפצע או לההרג?
0
יעקב 08/08/14
גם במשבר כלכלי העצמאים סובלים
בייחוד עצמאים קטנים, ואלה שעובדים אצלם ומפסידים את מקום עבודתם. הסקטור הציבורי-ממשלתי מחוסן תמיד, המשכורת וההטבות תמיד נכנסות.זה לא קורה רק במלחמה.
0
אפי 08/08/14
אוכלי חינם
"אוכלים ושותים מנכסי בית ישראל"כפי שכתב בר כוכבא לתושבי עין גדי עם התגברות המצור.
0
רוני אורן 10/08/14
ביטוחים
עד כמה שידוע לי - לא ניתן לבטח נגד נזקי מלחמה מכיוון שהחוק קובע שזאת אחריות "מס רכוש". אולי הפתרון הכי טוב הוא לאפשר ביטוח מנזקי מלחמה בצורה פרטית ואז לשחרר את המדינה מהנושא הזה - כמובן בתמורה להורדת מיסים. מה שכן, אחריות המדינה עבור המיסים שהיא כן גובה הוא לפתור את הבעיה. אם המדינה מאפשרת "טיפטופים" הרי שאף חברת ביטוח לא תסכים לבטח מקום שיש בו טיפטופים באופן קבוע כי הפיצויים יהיו בלתי פוסקים, אלא אם כן הביטוח יוכל לתבוע את המדינה על כך שהיא לא מבצעת את חובתה כלפי אזרחיה בכך שהיא לא פועלת להפסקה חד משמעית של ה"טיפטופים"...
0
חיים 11/08/14
הפיצויים עוד לחץ לשלום באונס
כלומר עדיף לעשות שלום עם הערבים ולהכנע לכל דרישותיהם כיהמלחמה בהם עולה לנו יותר לא רק בחיי אדם ובצער (ובתחמושת שאם לא ישתמשו בה באיזה שלב היא תצא מכלל שימוש מבצעי מיטבי)אלא גם צריך לשלם פיצויים לכל המדינה ואישתו. מה שגורם היום בפועל כבר כמה שנים רף למלחמה ולניצחון כלומר שומרים על הביטחון במסגרת תקציב מסויים כשהתקציב נגמר פונים להפסקת אש ולדחיית העימות עד הפעם הבאה מזה כולם מרוויחים אני טוען שאם מדינה רוצה שיישארו לה אזרחים שישלמו לה מיסים היא צריכה לחתור להכרעה מלחמתית כוללת ואם היא לא מסוגלת שלא תדרוש מיסים או שתתפתר נקודהאבל זה ברור כשמש שחגיגת הפיצויים היא מזימה של השמאל כדי לכבול ולהוסיף עוד משקולת על הצרכים הבטחוניים שלנו כדי לדחוף שוב לשלום דמים מעושה ובאונס .הרי בלחמה אנשים תכל'ס חוסכים כסף שיצא אחר כך רק מי שקרס בפועל כלכלית מבלי יכולת להשתקם צריך רשת ביטחון כדי לקומם את העסק ותו לא . אבל במדינה כמו שלנו שתשלומי המיסים נשאבים על ידי עובדי בירוקרטיה מיותרים עכשיו הגיע הזמן לדרוש להפטר מהם אחת ולתמיד מהחיסכון כל האזרחים יהנו מיידית ייתכן שאפילו העסקים כתצואה מכך אפילו לא יצטרכו בסוף פיצוי
0

3000 תוים נשארו