שבת, 28 נובמבר 2009 15:41

פסיקת בג"צ לביטול ה"כלא הפרטי" פוגעת בזכויות האדם של האסיר

ההחלטה מפגינה נתק מוחלט מהמציאות: בייניש חוששת שהכלא הפרטי עלול ”לפגוע בכבוד האדם של האסירים". זו בדיוק המציאות במערכת שבייניש ממונה עליה: כבוד האדם של האסירים נרמס בבתי הכלא הממשלתיים

מערכת בתי המשפט הכירה מזמן באוזלת היד של ביצועי גוף ציבורי – ומזה שנים רבות מבוצעים פסקי דין של בתי משפט באמצעות קבלנים פרטיים מטעם ההוצאה לפועל. אילו פקידי מדינה היו לוקחים על עצמם גם את ביצוע ההוצאה לפועל – מזמן היינו במצב של אנרכיה מלאה. מערכת המשפט גם הרימה ידיים אפילו במערכות השיפוטיות. אין היום שופט שלא לוחץ על הצדדים לנסות בוררות, גישור ופישור שניתנים על ידי "שופטים פרטיים", תמורת "בצע כסף", כהגדרתה של בייניש. הכורח נוצר בגלל אי יכולתה של המערכת הציבורית שתקועה עם מיליון תיקים בצנרת להתמודד עם עשיית הצדק. מיליון תיקים משמעותם שחצי מיליון אזרחים, שהצדק לצידם, סובלים מעינוי העדר דין מהמערכת שבייניש מנהלת. 

"מוצר ציבורי", בניגוד לשירות או מוצר מסחרי, אינם יכולים להינתן על ידי יזם פרטי מהטעם הפשוט שאין בהם רווח. שום איש עסקים לא ייזום, לדוגמה, הקמת עמודי תאורה ברחוב כי אין דרך לחייב עוברים ושבים בתשלום ואין דרך למנוע את האור מהולך רגל שיסרב לשלם. ענישה וכליאה של אזרחים הם "מוצר ציבורי מובהק", ואכן לא היה ניסיון להפרטה. המדינה הייתה ונשארה הגורם שמחליט על העונש ועל הכליאה. רק הביצוע אמור היה לצאת לפועל באמצעות גורם חיצוני. 

"הפרטה" משמעותה הוצאה של שירות מסחרי שניתן מסיבות היסטוריות שונות על ידי הממשלה, אל השוק הפרטי התחרותי. אילו היה בבעלות הממשלה מפעל נעליים, הפרטתו היא מכירתו ליזם פרטי ויציאה של הממשלה מעסקי הנעליים. בעניין הכלא הפרטי נעשה שימוש מיותר במילה "הפרטה". אין ולא יכולה להתבצע הפרטה של כליאה וענישה – נעשה ניסיון להוציאם אל הפועל באמצעות קבלן פרטי, בדיוק כפי שעירית נתניה אינה בונה ומתחזקת את עמודי התאורה בעצמה אלא באמצעות קבלן פרטי. השירות – ציבורי, הביצוע – פרטי. 
שופטי הבג"ץ קבעו כי הכלא הפרטי מהווה "פגיעה בלתי-חוקתית בזכויות האדם לחירות אישית ולכבוד האדם". הם התבלבלו: זכותו של האסיר לחירות נלקחה ממנו על ידי המדינה בדרך ראויה ולתכלית ראויה, במשפט שהתנהל תחת אמות מידה "חוקתיות". הכלא רק מוציא לפועל את החלטת בית המשפט. נשיאת העליון ביניש שוללת בהחלטתה את "העברת סמכות הענישה מן המדינה" אל גורם פרטי. לא היה ניסיון להפרטה של "סמכות הענישה", זו נשארה בידי בתי המשפט שלצערנו אין להם תחליף. לאחר ש"סמכות הענישה" קבעה שיש להעניש – נעשה ניסיון מבורך להעביר את הביצוע אל כלא פרטי. 

החלטת הבג"ץ מפגינה נתק מוחלט של השופטים מהמציאות: בייניש חוששת שהכלא הפרטי עלול ”לפגוע בכבוד האדם של האסירים". זו בדיוק המציאות במערכת שבייניש ממונה עליה: כבוד האדם של האסירים נרמס בבתי הכלא הממשלתיים המשופעים באלימות, מעשי סדום ואונס, צפיפות נוראית, ושירותים מבחילים, שלא לדבר על אפליית אסירים והעדפת אחרים. שופט בג"ץ, אילו היה מגיב בטוקבק לכתבה זו, וודאי היה משתמש בטיעון השחוק ש"צריך לשפר את המערכת הממשלתית". שוב נתק מהמציאות – בניית כלא פרטי נמשכה כשלוש שנים, אילו הממשלה הייתה צריכה לבנות כלא באותה רמה – הפרויקט לא היה מסתיים גם לאחר 20 שנה. המציאות בכלא הממשלתי בדיוק הפוכה לאידיאל המנותק של בייניש: ה"צורך להבטיח את זכויות האסירים ואת רווחתם". כל המגרעות לכאורה שבייניש מונה ב"כלא הפרטי" הן תאור מדויק של המצב השורר בבתי הכלא הממשלתיים. הם אלה שפוגעים ב"זכויות היסוד". מיקור חוץ של שירותי כליאה היה משפר את מצב האסירים. שרות בתי הסוהר שיקבל עתה את ה"כלא הפרטי" לניהולו, יזכה במתקן משוכלל ונוח לסוהרים ולאסירים. מתקן שמפקד שירות בתי הסוהר לא היה חולם עליו אפילו בתרחיש הוורוד ביותר. 

אילו ה"הכלא הפרטי" היה קם ואסירים היו נשאלים היכן הם מעדיפים להיכלא – התשובה הייתה "מפתיעה" את הבג"ץ... הרוב הגדול היה מעדיף את הכלא הפרטי על פני הכלא הממשלתי ש"מבטיח את זכויות האסירים ורווחתם"... החשש בכלא פרטי הוא דווקא הפוך: תנאים טובים מידי לעצירים... כלא פרטי היה מציב סטנדרד שאינו מקובל במערכת הממשלתית, שרות בתי הסוהר ניצל מבושה. 

הבג"ץ נתן ביטוי לרוח המרכסיסטית הצבועה, המקובלת באקדמיה ובחלקים ניכרים בחברה. אלה רואים ברווח של הזולת חטא, אבל בשכר עתק וב"זכויות" מופלגות על חשבון משלם המיסים – זכות ראויה. 

מוטי היינריך

 

דיון מקיף ומעמיק בסוגיה ניתן לקרוא בכתבה הבאה של יעקב.

עודכן לאחרונה ב שלישי, 05 דצמבר 2017 05:57

3000 תוים נשארו