רביעי, 25 פברואר 2009 15:43

''תוכניות החילוץ'' מהמשבר הכלכלי יגרמו לעליית מדרגה בשחיתות

די שבעלי הון ירוויחו מהשלטון צריך להיות מצב בו לשלטונות יש כסף רב לחלוקה. ככל שממשלה מעורבת יותר בכלכלה, עומדים לרשותה תקציבים גבוהים יותר לחלוקה – נוצרות הזדמנויות התעשרות על ידי קרבה לפוליטיקאים...

כדי שבעלי הון ירוויחו מהשלטון צריך להיות מצב בו לשלטונות יש כסף רב לחלוקה. ככל שממשלה מעורבת יותר בכלכלה, עומדים לרשותה תקציבים גבוהים יותר לחלוקה – נוצרות הזדמנויות התעשרות על ידי קרבה לפוליטיקאים שמחלקים את הכסף. כלומר, ככל שמדינה ''חברתית'' יותר – מחלחלת השחיתות מטה והופכת לנחלת ההמונים. כגודל הסוציאליזם – מתרחבת השחיתות.

לא פלא איפה שבעלי ההון במדינות המערב [בהן קיים משטר של ''דמוקרטיה חברתית''], אלה שמכונים בטעות ''קפיטליסטים'', הם התומכים הגדולים במעורבות עמוקה של הממשלה בכלכלה. קל יותר לדרוש כסף מהממשלה מאשר להתחרות בשוק על ליבו של הצרכן. 

ניסיונות ''חילוץ'' הכלכלה מהמשבר הנוכחי מתבססות על הגדלה משמעותית במעורבות הממשלות בכלכלה. לרשות הפוליטיקאים יעמדו בקרוב סכומי עתק חסרי תקדים לחלוקה [שטרות שיודפסו]: תכניות ''חילוץ'' לבנקים בקשיים, חלוקת כסף ל''אנרגיה ירוקה'', הזרמה לעסקים גדולים וקטנים, וחילוץ חייבי משכנתאות. הרשימה ארוכה. מול דלפקי חלוקת הכסף יתפתל תור ארוך של אזרחים וחברות. היכן שיש תור אפשר לדלג אל ראש התור אם ''מכירים'' את האדם הנכון, אם משלמים. זה מקור הקשר של הון-שלטון. לעומת זאת, תחת משטר קפיטליסטי אמיתי, ממשלה אינה מחלקת כסף ולכן התופעה מצטמצמת. 

ההחלטה למי ''לעזור'' וכמה ''לעזור'' נתונה בידי הממסד הפוליטי. אין מנוס שההכרעות יפלו על בסיס אישי של זהות המבקש. בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ הציבורי של ניו יורק [כלכליסט 17.2.09] נאמר כי ''פולסון [שר האוצר אמריקאי הקודם] סירב להציל את בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, מכיוון שהוא ''לא סבל'' את מנכ''ל ליהמן ריצ'רד פולד, שאותו הכיר מתקופת עבודתו בוול סטריט...''. 

כבר במשבר 1929 הפכו התקציבים הציבוריים הענקיים שהיו בידי הממשל של רוזוולט כלי לצבירת כוח פוליטי. יש הגיון בטענה שרוב התקציבים חולקו למדינות מפתח שהתנודדו בתמיכתם במפלגה הדמוקרטית. מדינות דמוקרטיות מסורתיות שכבר היו ב''כיס'' של רוזוולט זכו לתמיכה מועטה. 

מייד עם תחילת חלוקת הכסף על ידי ממשל אובמה, יתחיל המאבק על חלוקת הכסף. ההחלטות יהיו פוליטיות גם אם יבוצעו על ידי ''גורמים מקצועיים''. ניצנים לצפוי ניתן כבר לראות היום במודעות שמפורסמות בעיתונים אמריקאים על ידי מעכארים שמציעים לבעלי עסקים עזרה במילוי טפסים והגשת הבקשות לסיוע. הנוסח: ''הוצאתי 12,000 דולר מתכנית ההמרצה! פנה אלינו עוד היום ונייעץ לך איזה סעיפים בתוכנית ההמרצה נוגעים לך ואיך למלא טפסים כדי לזכות בנתח מהכספים שאושרו בקונגרס''. וזה רק הפרומו לחגיגת השחיתות הגדולה. 

השחיתות מחלחלת אל כולם 

הממסד הפוליטי מצליח לשכנע את האזרח שהמדינה יכולה לפתור כמעט כל בעיה באמצעות חקיקה מתאימה, אם רק תוענק יותר סמכות וכוח לפוליטיקאים. עודף הרגולציה והחקיקה הנלווית, הצורך באישורים ורישיונות, גורמים כמעט לכל עסק או אזרח [גם ל''בכירים''...] לעבור על החוק באופן זמני או דרך קבע, או לפחות להתחכך בו. הכוח שניתן לעובדי הציבור במדינה וברשויות המקומיות לחלק כסף, היתרים, רישיונות ומענקים חייב להפוך כמעט את כולם לעבריינים. החקיקה המוגזמת והעודפת הופכת כמעט כל אזרח לעבריין – השאלה היא רק אם ומתי ייתפס, ועם מי ''ימצו את הדין''. 

למימון ''דמוקרטיה חברתית'' נידרש מיסוי גבוה על כל פעילות כספית של האזרח. הדרך לשרוד עוברת דרך עבריינות יום-יומית של כולנו: תשלום שחור לאינסטלאטור ולרופא ועיסוק אובססיבי לקראת כל סוף השנה להסתרת הכנסות משלטונות המס. כמובן שגם ה''מחוקקים'' וממציאי הרגולציה לא מסוגלים לעמוד בחוקים שהם עצמם קובעים – כך נתפסת חברת כנסת שמבריחה משקאות וסיגריות במכס [כמו כולם], וחבר מועצת עיר שבונה ללא היתר בנייה בחצר ביתו. זאת בנוסף לעבריינות ההמונית בצד מקבלי הקצבאות, ההלוואות, והמענקים השונים – האפשרות הקוסמת לקבלת כסף שלא תמורת עבודה הופכת מאות אלפי אזרחים, מוסדות וחברות ליצרני ''סיפורים'' טובים למה להם ''מגיע''. כך מבססים, באופן בלתי נמנע, המשטרים הסוציאליסטים המקובלים חברה עבריינית. כולנו. 

לא רק בישראל 

מקובל להביא את שבדיה כמופת למדינת רווחה מודרנית. פחות ידוע כי שבדים לא-מעטים מתרפקים על העבר הרחוק של חברה עם אזרחים ישרים, אשר השתנתה תוך מספר עשורים ''לעם של רמאים'' [כדברי גונר מיירדל, כלכלן שבדי ממניחי היסוד למדינת הרווחה, חתן פרס נובל וחבר פרלמנט]. השבדי חייב לרמות את מס הכנסה כדי שלא יחרים את רוב הכנסותיו, צעיר שרוצה לשכור דירה בשטוקהולם יצטרך להמתין בתור עד 10 שנים אם ירצה לשכור דירה כחוק במסגרת תוכניות ל''דיור בר השגה''. החלופה המקובלת היא תשלום שחור לבעלי דירות, קניית חוזי שכירות ''שחורים'' מדיירים ועוד ''תיחמונים''. 

במודל הסוציאליסטי המלא ברוסיה וביתר ארצות הגוש הקומוניסטי – כולם גנבו מכולם פשוט כדי להתקיים. אפילו כדי לקנות מוצרים בסופרמרקט צריך היה האזרח הרוסי לשלם שוחד ולנצל קשרים כי עובדי המרכול ומנהליו היו מעלימים מייד כל סחורה עקב המחסור התמידי. איכרים גידלו מוצרי חקלאות באופן פרטי ושחור והפועלים בקולחוזים [ה''קיבוצים'' של רוסיה] גנבו ירקות ומכרו בשוק השחור. 

העבריינות העממית – מאפשרת לחברה ולכלכלה לתפקד
 

אלמלא העבריינות העממית היו הרוסים מתים מרעב או שהשלטון הקומוניסטי היה קורס מוקדם יותר. אילו השבדים הגרמנים והישראלים היו נאלצים להפסיק לרמות את מס הכנסה [אולי אם היה עונש מוות על עברות מס...] – רמת החיים הייתה מתדרדרת יחד עם התוצר הלאומי. אם עיריית ת''א הייתה מעמידה לדין מהיר ומכניסה לכלא את אלפי בעלי הדירות שחילקו את דירתם לדירות קטנות להשכרה – היה הביקוש הגואה מייקר לשחקים את שכר הדירה בתל אביב וגורם לבריחה סופית של צעירים מה''עיר ללא הפסקה''. אם היו מכניסים לכלא את כל המעכארים שעוזרים לנו להסתדר במשרד הרישוי, בהכשרת רישיון לעסק, בארגון סיוע מהמדען הראשי או בקבלת היתר לבניית סוכך-פרגולה על הגג היינו אולי מדינת חוק למופת, אבל קרוב לוודאי שהרבה יותר עניים. 

פרופ' רון שפירא, הדיקן לשעבר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, שנחשב לאחד המומחים הגדולים בישראל למשפט פלילי, כתב מאמר הנושא את הכותרת ''בשבח השחיתות'', ['קריית המשפט' 2002]. במאמר הוא טוען, בין היתר, כי מוצדק להניח לעברייני הצווארון הלבן, הם תורמים לחברה ''שבה חוקי התכנון והבניה כה מטומטמים, עד שללא שוחד לא ניתן היה להקים כאן אפילו אוהל סיירים... אני לא ממליץ על מתן שוחד או קבלתו, אבל אני רוצה לומר שאם יש דבר שהוא גרוע יותר ממדינה ביורוקרטית ומושחתת, זו מדינה ביורוקרטית וישרה, מכיוון שהשחיתות היא במידה רבה תוצר של חוסר יעילות ביורוקרטית. '' 

''השוחד, למשל, תורם לריכוך התוצרים של חוסר היעילות הנובע מחקיקה ביורוקרטית... אני בעצם מבקש לטעון שהשוחד הוא לפעמים אופציה גרועה פחות מאופציות אחרות. כלומר השיתוק הביורוקראטי גרוע יותר מהשוחד... לכן צריך להשקיע יותר משאבים באכיפה של עבירות אלימות, ואין צורך לרדוף בלהט אחר עברייני הצווארון הלבן... לא הם שמסכנים את החברה כשם שאנסים או שודדים מסכנים אותה.'' 

הטיעון של פרופ' שפירא מגיע לידי אבסורד כי הוא מקבל את מודל ''מדינת הרווחה'' ומעורבות השלטון בכלכלה ובחברה כנתון קבוע. פרקטית הצדק איתו, כי דעת הקהל במערב אינה בשלה לניתוץ מיתוס זה. לכן, לא נותר לנו אלא להשלים בינתיים עם תוצר מכוער נוסף של ''מדינת הרווחה'' – שחיתות ועבריינות המונית בלתי נמנעת. 

המשבר הכלכלי הנוכחי יגדיל, כאמור, באופן חסר תקדים את מעורבות הממשלות בכלכלה ולכן יש לצפות לעליית מדרגה בשחיתות ובעבריינות ''הלבנה''. מדינת ישראל, בעידודם של נגיד בנק ישראל והאוצר, תיקח חלק מכובד בחגיגה. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב ראשון, 03 דצמבר 2017 06:04

3000 תוים נשארו