חמישי, 05 יוני 2008 15:45

האם השקל חזק באמת?

אנחנו קובעים את שער השקל. לא נגיד בנק ישראל או הממשלה. העושר שתושבי המדינה יוצרים, ההיצע והביקוש למטבעות קובע את מחירם בדיוק כמו את מחיר המלפפונים בשוק מחנה יהודה.

בניגוד למקובל, אקדים את השורה התחתונה: אי אפשר לדעת. השער של אתמול אינו בהכרח השער ה''אמיתי''. קוראים שסבורים שאין להם מושג בכלכלה ונוטים כבר בשלב זה לעבור למדור הספורט ייווכחו בהמשך שהבנתם כמעט שאינה פחותה מזו של נגיד בנק ישראל. 

נחזור לשורשים, לתקופה לפני שה''מומחים'' שיבשו את דעתנו. איך נוצר ''עושר''? הדרך היחידה היא לייצר, באמצעות עבודתנו, משהו בעל ערך שאזרח אחר מוכן לקנות מרצונו החופשי. משהו שתורם לזולת, מאפשר לו להתקיים, תורם להעלאת רמת חייו, או פשוט להנאתו. גם אם זכינו בירושה הרי שהמוריש הוא שייצר את העושר. יצרני עושר מול מחסלי עושר חלק ניכר מאתנו הם יצרני עושר, מי יותר ומי פחות, איש איש לפי כישוריו. דוכן הפלאפל הוא יצרן עושר, הוא מוכר מוצר שאזרחים קונים מרצונם החופשי. כך גם המזכירה שעובדת במערכת העיתון: היא מוכרת למעסיק שרותי מזכירות שהוא קונה ממנה תמורת משכורת מרצונו החופשי. עבודתה תורמת ליצירת העושר שלה ושל בעלי העיתון. 

חלקנו שייך לסקטור שמכלה עושר שאחרים יצרו. יש מחסלי עושר ''חוקיים'': חלק ניכר של רואי-חשבון ועורכי דין שפרנסתם נובעת מעודף חקיקה מיותרת ורגולציה חונקת, ואפילו אם חד-הורית שזוכה למענק, אברך בישיבה שמקבל דמי-כיס, או פוליטיקאי שמאייש משרד ממשלתי מיותר. אלה ורבים אחרים לא יוצרים עושר, אלא מקבלים כסף שהוחרם באמצעות המדינה מהקבוצה יוצרת העושר. יש כמובן מחסלי עושר ''לא חוקיים'', כמו העבריין שגנב את האופנים של זיוה או את הקטנוע של דודי. 

היחס בין קבוצת יצרני העושר לבין קבוצת מחסלי העושרהוא שקובע את חוזקה הכלכלי של מדינה. מדינה שמפרנסת ציבור גדול של ''אוכלי חינם'' חייבת להטיל מיסוי גבוה על הקבוצה היצרנית. בדמוקרטיה, רוב מחסלי העושר מאיישים משרדי ממשלה ומוסדות ציבור מיותרים. אחרים פשוט חיים מהזרמת תקציבי מדינה באופן ''חוקי''. כלל לא חשובה הסיבה להיותך חלק מקבוצת מחסלי העושר: אם יש לך פתק מהרופא, אם אתה באמת מסכן או סיבה ''מוצדקת'' אחרת. החלוקה לשתי הקבוצות לא מתחשבת ב''צדק חברתי'', או ב''חיוניות'' של אותו מוסד ציבורי. לדוגמה: צבא הוא מוסד חיוני לכל הדעות, אך צבא הוא מוסד מכלה עושר. אם חצי מהמדינה תשרת בצבא קבע נהיה מדינה ענייה. 

העושר שתושבי המדינה יוצרים מאפשר לנו לקנות מוצרים מחו''ל. האנגלי והצרפתי קונים מאתנו סחורות ושירותים מרצונם החופשי, מוצרים ושירותים שאזרחים ישראלים מוכשרים יוצרים באמצעות עבודתם. כך נכנס מטבע חוץ לישראל. גם אנחנו קונים מוצרים ושירותים שהופקו על ידי אזרחי חוץ יצרניים החל מדלק וכלה במחשב. כך יוצא מטבע-חוץ מישראל. לצורך זה כלל לא חשוב מהו המוצר שתושבי חוץ קונים כאן. לפעמים אלו פרחים ולפעמים חברת הי-טק שנרכשת, ולפעמים זו דירה מול הים. ישראלים זקוקים למטבע חוץ כדי לקנות בחו''ל ותושבי חוץ זקוקים לשקלים כדי לקנות בארץ, כולם מוכרים וקונים. ההיצע והביקוש למטבעות קובע את מחירם בדיוק כמו את מחיר המלפפונים בשוק מחנה יהודה. 

עושר לא נוצר בעזרת חקיקה 

פוליטיקאים ואפילו נגיד בנק ישראל אינם יצרני עושר. בנק מרכזי בארץ ובעולם לא יכול לגדל עגבנייה או לייצר שבב מחשב. שום פעלול של העלאת ריבית את הורדתה לא מייצר עושר, שום חוק שמחייב לשלם משכורת מינימום, קביעות בעבודה, או שכר ממשלתי של 60,000 ₪ [בנמל אשדוד או בבנק ישראל] אינם יכולים לייצר עושר. ייתכן שהעובד עצמו יתעשר, אך הוא אינו ''יצרן עושר'' הוא מכלה עושר שיצרו אחרים. 

אילו אפשר היה לייצר עושר בהבל פה או חוק, הרי כבר מחר היה מתקבל חוק שכר מינימום של 30,000 ₪ וכולנו נהיה עשירים... לכן, השפעת שערי הריבית של בנק ישראל על חוזקו של השקל היא פעלול חולף. מה שבאמת קובע את חוזקו של השקל היא חוזקה של כלכלת המדינה, יכולתנו לייצר עושר אמיתי, מוצרים ושירותים שישראלים ותושבי חוץ רוכשים מרצונם החופשי. ובמילים אחרות המאבק המתמיד בין סקטור יצרני העושר לקבוצת מחסלי העושר. 

פוליטיקאים לא קובעים את גובה הריבית או את שער הדולר 

את שער הריבית קובעים האזרחים שמבקשים הלוואות לצורך מימון עסקים ומיזמים. הם לווים את הכסף [באמצעות הבנק] מאזרחים אחרים בעלי חסכונות שדורשים ריבית על חסכונותיהם. כאשר גדל הביקוש להלוואות יעלה הבנק את הריבית המוצעת למפקידים כדי לפתותם לחסוך. בדיוק כפי שמחיר המלפפון יעלה כאשר יגבר הביקוש למלפפונים. כאשר יש האטה במשק ועסקים נזהרים מהשקעות, קטן הביקוש להלוואות והריבית תרד. זוהי ריבית השוק ה''אמיתית''. בדיוק כמו מחירו הטבעי של המלפפון בשוק הכרמל. 

נגיד בנק ישראל לא יכול לקבוע את שער הריבית, הוא רק יכול לשבש את שיעור הריבית שהשוק קובע. השיבוש מתבצע בעזרת המחוקק שמאפשר לבנק המרכזי ''לייצר'' כסף ולחלק אותו תמורת ריבית שהוא קובע שרירותית. נגיד בנק ישראל מנחש את הריבית ה''רצויה'', אין ברשותו נוסחה מתמטית סודית שעוזרת לו להחליט. לפעמים הוא קובע ריבית ''נמוכה מידי'' ומוריד את ערך הכסף, ולעיתים ריבית ''גבוהה מידי'' ואז הוא חונק ללא צורך את האזרח. ואם במקרה הוא מנחש ''נכון'' וקובע ריבית, שהייתה ממילא נקבעת על ידי השוק, הרי שטרח לשווא... 

גם את שער הדולר קובע השוק ולא נגיד בנק ישראל או ממשלת ישראל. חוזקו של השקל נקבע לפי היחס בין תפוקתם של יצרני העושר לעומת קצב חיסול העושר על ידי האחרים. פוליטיקאים אכן מצליחים מעת לעת לשבש את פעולת השוק על ידי הדפסת כסף, שינויי ריבית כפויים וכדומה. אך ''חוזקו'' של המטבע בגלל שער ריבית ''גבוה'', הינו זמני בלבד. מה שקובע זו הכלכלה האמיתית, כמה מייצרים ומוכרים. אם הממשלה והבנק המרכזי לא מסוגלים לייצר משהו שנהיה מוכנים לשלם עבורו מרצוננו החופשי, מדוע שנאמין ביכולתם ''לקיים צמיחה כלכלית''? 

תפוקת סקטור יצרני העושר בישראל גדלה מאד בשני העשורים האחרונים. חברה ישראלית שמספקת תוכנת ניווט לרכב של יונדאי בהיקף של 600 מיליוני דולר בשנה תורמת לצמיחת העושר. גודל החלק שיוחרם ממנה כמיסים למימון סקטור מחסלי העושר הוא שיקבע את חוזקו של השקל ולא נגיד הבנק או הממשלה. 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 05:46
הוסף תגובה