השאיפה להסדרת חיי היום יום באמצעות חוקים ותקנות כדי "שיהיה סדר" מגיעה לאבסורד. חוק חדש במדינת קליפורניה נכנס לנו (בינתיים "להם") גם למיטה...
עימות עם משלמי המס אף פעם אינו נוח פוליטית, לכן מעדיפים פוליטיקאים את מצג השווא שבתקציב גירעוני – לוקחים הלוואה לכיסוי הגירעון.
הסיפור העממי מופץ מידי מספר שנים בגרסאות שונות. הנה גרסת 2014 שמופצת בארצות הברית (כנראה על ידי גורמים רפובליקניים) לקראת הבחירות לקונגרס שיערכו בנובמבר:
ארגון "בצלם" עתר לבג"ץ נגד סירובו של קול ישראל להקריא בתשדיר שרות מטעם הארגון שמות ילדים שנהרגו במלחמה בעזה.
אם חנין זועבי אשמה ב"הסתה" לדבר עברה, אם דעותיה המושמעות מסכנות את מדינת ישראל – צריך להיות עקביים – לכלוא ולהעניש, או לפחות "לחקור", עוד רבבות ישראלים.
לתפקיד הסמלי של נשיא המדינה יש תוכן ממשי מאד: להוריד את עומס האירוח מראש הממשלה. מגיע אלינו זרם בלתי פוסק של נשיאים, שרים, חברי פרלמנט מכל העולם, וגם "חשובים" אחרים. צריך מישהו חשוב שיארח ויפטפט.
משאל עם מקשה על התגבשות של לוביסטים לייצוג קבוצות-אינטרס. אלה מעוניינים בחוקים שמטיבים עם סקטור מסוים. בדמוקרטיה כמו אצלנו – חוקים מתקבלים משיקולים צרים שמזיקים לרוב הציבור. משטר של העדפת קבוצות לחץ.
נתניהו, והצמרת הפוליטית מדקלמים שצריך "לעודד תחרות". לחוקק חוקים "לעידוד התחרות", להגדיל את מעורבות הממשלה בכלכלה ולצמצם את חופש הפרט - "למען התחרות". להקפיא מים כדי שיתחממו.
ביורוקרטיה אינה סתם טופס מעצבן, או נוהל מייגע. מצטברות אלפי שעות עבודה של פקידים בבנקים, במשרדי ממשלה, בעירייה ובמוסדות ציבוריים אחרים. לנו זה עולה יותר.
למה ליידרמן לא ישב וחשב ביסודיות, לפני קבלת התפקיד? איך לא הגיע למסקנה הנכונה שאינו מתאים לתפקיד הנגיד? כי הוא פרטצ'ניק. די בתכונה זו כדי להסירו מרשימת המועמדים – הוא לא מתאים להיות נגיד!
