אייטולה חומייני (וממשיכו חאמיניי) מינה את עצמו ל"סמכות מוסרית עליונה" במדינה, וכל החלטה, מעשה או מינוי של הממשלה האיראנית כפוף לאישורו. בפועל הוא לא התערב הרבה (רק לפעמים), אבל הסמכות נתונה בידו לבטל כל החלטה או מינוי של הממשלה. הסמכות הזאת אבסולוטית - לא ניתנת לערעור או ביטול. הסמכות נפלה בידיו בדרך לא ברורה - מה שברור שלא היו בחירות, איש לא בחר בו, ואיש לא העניק לו את הסמכויות האלה - הוא נטל אותן לעצמו.
את התפקיד של אייטולה חומייני בישראל ממלא כמובן הבג"ץ.
אין עוררין על כך שבית הדין העליון הוא הסמכות הגבוהה ביותר במדינה בענייני משפט. אבל בג"ץ לא מסתפק בכך - הוא נטל לעצמו את הסמכות העליונה לבקר ולבטל כל החלטת ממשלה, בכל תחום, מכל סיבה. כשאומרים על מישהו (אייטולה חומייני) שהוא הסמכות המוסרית העליונה - מתכוונים שהוא סמכות אבסולוטית, כי על מוסר קשה להתווכח, ולפי ההגדרה - המוסר הוא מה שהאייטולה פוסק. כך גם הבג"ץ - הוא הסמכות ה"מוסרית" העליונה, אצלנו. לא רק המשפטית - אלא המוסרית - יש לו (כלומר הוא נטל לעצמו) את הסמכות לפסוק בכל עניין, לא רק בעניינים משפטיים.
מובן מאליו שהדבר אבסולוטיסטי-רודני - מנוגד לחלוטין לרוח הדמוקרטיה. במיוחד נוכח העובדה שבית המשפט העליון אינו עומד לבחירות דמוקרטיות, והשופטים ממנים למעשה את עצמם (ואת חבריהם) - כלומר שופטי העליון שולטים בתהליך מינוי שופטים (למרות עלה התאנה שנקרא "הוועדה למינוי שופטים").
זה לא שבג"ץ מתבטא ומתנהג בצורה הזוייה ואבסורדית כמו חומייני. בג"ץ דווקה מתנהג בצורה סבירה רוב הזמן. הדמיון בין בג"ץ לחומייני הוא במהות התפקיד שנטלו לעצמם - ואני מדגיש - נטלו לעצמם - הם לא קיבלו את הסמכות מכוח רצון העם.
הדברים אמורים אגב הדיון שעומד לקיים הבג"ץ בעתירה נגד ניצול פצלי השמן להפקת נפט בחבל עדולם. הממשלה העניקה זיכיון לחברת IEI לביצוע פיילוט לבדיקת האפשרות לניצול מרבצים של פצלי שמן להפקת נפט. ארגוני הסביבה מתנגדים בצורה גורפת להפקת נפט, בשם השמירה על הסביבה (בלי להכנס לפירוט הפגיעה הסביבתית הממשית ).
הסוגייה שעומדת בפני בג"ץ אינה משפטית. איש אינו טוען שאין למדינה סמכות להעניק זכיון לניצול נפט, או שהזיכיון הוענק שלא כחוק. השאלה היא שאלה ערכית: מה יותר חשוב - הרווחה והעושר של אזרחי ישראל - או פגיעה (קטנה או גדולה) בסביבה. מי הסמכות שצריכה להחליט בעניינים אלה במדינה דמוקרטית? לי זה נראה ברור כשמש - הממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות להנהיג את המדינה, וקיבלה הסמכה מהעם. מה הכישורים של בג"ץ בנושא? האם יש לו הבנה מיוחדת אודות הסכנות שבנפט או החשיבות של הסביבה שאין לשרי הממשלה ולכנסת? האם יש לו ידע או הכשרה מיוחדים הרלוונטיים לתחום? האם יש לו סמכויות בנושא? הרי בסוף השופטים נאלצים לפסוק על פי השקפתם האישית והרגשת הבטן שלהם. מי שמם? מי רומם את ההשקפה האישית של השופטים מעל להשקפה של כל שאר אזרחי המדינה?
אין לי ספק שבג"ץ יפסוק בסוף פסיקה סבירה, ויימנע מלהתערב, כפי שהוא עושה בדרך כלל. אני לפחות מקווה כך.
אבל לא הפסיקה חשובה, מה שחשוב הוא העיקרון - מי שם את בית המשפט להתערב בכל דבר?
יעקב